מדינת ישראל נ' מנה

החלטה

לפניי בקשה לביטול פס"ד, שניתן בהעדר הנאשם, ובעקבותיה בקשה לביטול כתב אישום מחמת התיישנות העבירה.

השתלשלות העניינים וטענות הצדדים

ביום 10.11.10 הגיש המבקש בקשה לביטול פס"ד, שניתן בהעדרו ביום 7.7.10. לטענתו, לא זומן כדין לדיון מאחר ששהה במאסר בתקופת הזימון לדיון. בסעיפים 6 ו –7 לבקשתו ציין המבקש, כי יש לו טענות הגנה וסיכויי הגנה, ללא פרוט כלשהו.

בהתאם להחלטת ביהמ"ש, התביעה הגישה את תגובתה ביום 16.11.10 והסכימה לביטול פסה"ד בהתניה כי בעקבות הביטול, ההגנה לא תעלה טענת התיישנות. תגובת התביעה הועברה לקבלת תגובת ההגנה וזו התייחסה לראשונה בתגובתה מיום 5.12.10 לעניין טענת ההתיישנות והצהירה, כי אינה מוכנה לוותר על זכותה להעלות טענת זו.

ביום 6.7.11, לאחר שהדיון נדחה מספר פעמים לבקשת ההגנה, נערך דיון בבקשה לביטול פסה"ד ובו הוסיף ב"כ המבקש והסביר, כי לא העלה את טענת ההתיישנות "בהזדמנות הראשונה" ובבקשה לביטול פסה"ד משום שלא היה טעם בכך כל עוד פסה"ד עומד בעינו.

התביעה, הגישה את תגובתה הכתובה לטענות ההגנה, שעלו בתגובת ההגנה ובדיון ביום 17.7.11. לשיטתה של התביעה, ההגנה לא העלתה את טענת ההתיישנות ב"הזדמנות הראשונה" ומסיבה זו בלבד על הבקשה להדחות.

כמו כן, מיופה כח של המבקש קיבל את הזימון לדיון ליום 7.7.11 בכתובתו הרשומה של הנאשם, ועל כן הנאשם זומן כדין לדיון. התביעה אף הוסיפה לתגובתה את אישור המסירה וכן מכתב, שנשלח למבקש ביום 18.1.09 ממשטרת ישראל, לפיו בקשתו להשפט הגיעה למשטרת ישראל וזימון לדיון ישלח אליו.

דיון בטענת ההתיישנות

עפ"י המסמכים המצורפים לבקשות, המבקש שלח בקשה להשפט ביום 6.1.09, שהתקבלה במטה הארצי ביום 13.1.09. בתגובה, נשלח למבקש מכתב ממשטרת ישראל ביום 18.1.09, לפיו בקשתו של המבקש להשפט התקבלה וזימון למשפט ישלח אליו.

עפ"י ההלכה הפסוקה משלוח המכתב ביום 18.1.09 הפסיק את מרוץ ההתיישנות, שכן תוכן כתב האישום (הדו"ח המקורי) היה ידוע לנאשם ובמכתב ישנה התייחסות למועד הדיון. ועל כן אי הגשת כתב אישום לביהמ"ש תוך שנה מיום ביצוע העבירה או מיום שליחת הבקשה להשפט, אינה מביאה להתיישנות העבירה (ר' לעניין זה י. קדמי סדר הדין בפלילים, חלק שני א (מהדורה מעודכנת, תשס"ט – 2009), עמ' 1318).

למעלה מן הצורך יוער, כי המבקש לא טען בבקשתו שעשה מאמץ כלשהו לברר את מועד הדיון ומן הראוי היה שיעשה כן, שכן הוא יזם את הבקשה להשפט.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי העבירה לא התיישנה.

דיון בבקשה לביטול פסה"ד

המבקש זומן כדין, עת קיבל מיופה כח שלו את הזימון לדיון ליום 7.7.10 בכתובתו הרשומה של המבקש.

המבקש טוען כי שהה במאסר בעת קבלת הזימון לדין. המבקש יכול וצריך היה להגיש בקשה לדחיית הדיון. לחילופין, היה עליו להעביר לגורמי שב"ס את ההזמנה, כדי שיביאוהו לדיון.

טיעוניו של ב"כ המבקש כי למבקש יש טיעוני הגנה וסיכויי הגנה טובים, מבלי שפירטם, אינם מהווים עילה לביטול פסה"ד.

טענת ההתישנות – נדחתה.

גזר הדין סביר ותואם את הקנס המקורי, שניתן למבקש.

משכך, אינני מוצאת בבקשה עילה לבטול פסה"ד שניתן בהעדר הנאשם ואינני רואה כי ייגרם לו עיוות דין כתוצאה מכך.