מדינת ישראל נ' מנדרילה(עציר)

החלטה

מונחת בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיבה.

כתב האישום

נגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של התעללות בחסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ג לחוק העונשין, תשל"ז- 1977. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך השנה עובר להגשת כתב האישום, שימשה המשיבה מטפלת סיעודית של הקשישה ש.פ., ילידת שנת 1918 (להלן: הקשישה), ובמהלך אותה תקופה ביצעה המשיבה באותה קשישה מעשי התעללות גופנית ונפשית, כפי שיפורט להלן. נטען כי במהלך התקופה נהגה המשיבה, בתדירות גבוהה, לנטוש את הקשישה לבדה בחצר הבניין בו היא מתגוררת ולעזוב את המקום. בחלק מן הפעמים קראה הקשישה למשיבה להתקרב אליה, וכשזו הייתה מגיעה, הייתה מכה את הקשישה בכתפה. עוד נטען כי במהלך התקופה נהגה המשיבה, בתדירות גבוהה, לצעוק ולקלל את הקשישה. נטען כי במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, הכתה המשיבה את הקשישה, וכתוצאה מהתקיפה נגרמה לקשישה הימטומה בראשה. עוד נטען כי במהלך אותה תקופה, כעסה המשיבה על הקשישה לאחר שענתה לשיחת טלפון בביתה אשר הייתה מיועדת למשיבה, ובתגובה, זרקה המשיבה את מכשיר הטלפון על הרצפה והוא נשבר. בנוסף, באותה תקופה, במהלך חודש מאי או יוני 2011, כששהו המשיבה והקשישה בחצר, נטען כי המשיבה הרימה את הקשישה והטיחה אותה בכוח על כסא הגלגלים שלה. במהלך חודש יוני או יולי 2011, נטען כי המשיבה סטרה בלחייה השמאלי של הקשישה. עוד נטען כי במספר הזדמנויות, במהלך חודש יולי 2011 או בסמוך לכך, כששהו השתיים בחצר בשעות הלילה המאוחרות, דחפה המשיבה את הקשישה וניערה את גופה בכוח על מנת למנוע ממנה להירדם. האירוע האחרון על פי כתב האישום אירע בתאריך 13.8.11 או 14.8.11, אז נטען כי המשיבה הכתה את הקשישה בפניה ובראשה, ומן המכות האלו נגרמו לקשישה דימום בקודקוד השמאלי, הימטומות מתחת לאף ובשפתיים וכן דימום תת עורי בתת-סנטר השמאלי, והקשישה הובהלה לבית החולים שערי צדק שם אושפזה לקבלת טיפול בגין המכות החמורות שספגה.

קיומן של ראיות לכאורה

במקביל להגשת כתב האישום הגישה ב"כ המבקשת את הבקשה המונחת לפניי למעצר המשיבה עד תום ההליכים נגדה. במסגרת בקשה זו טענה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיבה בכתב האישום, לרבות עדויות השכנים, המטפלת הקודמת, הגב' תמרה, וכן תעודות רפואיות. לטענת המבקשת, המעשים המיוחסים למשיבה בכתב האישום מעלים את חשש למסוכנותה לביטחון הציבור, ומקימים נגדה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). כן טענה המבקשת כי המשיבה הינה עובדת זרה ואינה תושבת ישראל, ועל כן קיים יסוד סביר ששחרורה יביא להתחמקות מהליכי שפיטה ולהימלטות מן הארץ, ונוכח נסיבות אלה קמה נגדה גם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

לטענת ב"כ המשיבה, החבלות בגופה של הקשישה נגרמו לה כתוצאה מנפילות ולא ממכות, ולטענתה, מבחינת חומר הראיות עולה כי מדובר בראיות חלשות, וכי משקלן אינו מספיק להרשעתה של המשיבה בעבירות המתוארות בכתב האישום; וכי על כן, עוצמתן אינה מספיקה לצורך השתכללות עילת מעצר עד לתום ההליכים. כך לדוגמא, אין בתיק כל הודעה מאת הקורבן ואין חוות דעת פתולוגית התומכת בטענות כתב האישום. כמו כן טוענת ב"כ המשיבה כי הראיות כנגד המשיבה בנוגע למכות שספגה הקשישה ואשר הביאו לאשפוזה הינן נסיבתיות בלבד, שכן, ביום האירוע עזבה המשיבה את ביתה של הקשישה בבוקר, בעוד שהעובדת שהגיעה במקומה (הגב' תמרה) דיווחה לאחיינה של הקשישה על קיומן של חבלות בגופה רק בסביבות השעות 12:00-13:00.

בנוסף, באירועים המתוארים בכתב האישום קיימים סימני שאלה רבים. כך, לדוגמא, בנוגע לטענה כאילו שהפעילה כוח בהרמת הקשישה על כיסא הגלגלים שלה, שהרי לא ברור כיצד יכולה הייתה המשיבה להרים את המבקשת ללא שתפעיל כוח. כמו כן, הטענה שהמשיבה הכתה את הקשישה עת ענתה במקומה לטלפון, אינה מתיישבת עם ההיגיון הפשוט נוכח העובדה שמצבה של הקשישה כלל אינו מאפשר לה להחזיק בשפופרת ולענות לטלפון. מוסיפה ב"כ המשיבה וטוענת שאף אם תתקבלנה הטענות שבכתב האישום כנכונה – דבר שהיא מכחישה – הרי שאין להסיק מכך שהמשיב מסוכנת לכלל הציבור, אלא לכל היותר, לקשישים בטיפולה, ומול מסקנה זו יש להתחשב בעובדה שהמשיבה עבדה בשני מקומות נוספים, ולפי מה שידוע לא היו תלונות כלשהן ביחס לעבודתה. אשר על כן, ולאור עוצמת הראיות הנמוכה, טוענת ב"כ המשיבה כי לכל היותר יש לבחון חלופת מעצר. באשר לחשש מפני הימלטות מהדין, טוענת ב"כ המשיבה כי למשיבה בני משפחה בארץ, וכי ניתן לפתור את החשש מפני הימלטות, באם יורה בית המשפט כי דרכונה של המשיבה יישאר במשטרה גם לאחר שחרורה מהמעצר.

בתשובה טוענת ב"כ המבקשת כי מכלול הודעותיהן הרבות של השכנים מצביעות חד-משמעית על קיומה של אלימות מצד המשיבה כלפי הקשישה, במספר אירועים שונים. ב"כ המבקשת גם מציינת כי בסמוך לפני האירוע האחרון, ביום 11.8.11, התלוננו שכנים למשטרה על צעקות רמות ששמעו בבית הקשישה, וגם בכך יש למצוא תמיכה לביסוס החשדות נגד המשיבה ולקיום הבסיס הראייתי הדרוש, העולה לכדי ראיות לכאורה להוכחת אשמתה של המשיבה. העובדה שאין הודעת קורבן, אין בה כדי להעלות או להוריד, לאור העובדה שמדובר בקשישה בת 93 אשר בקושי מתפקדת לאור מצבה הירוד, ומעשית לא ניתן לגבות ממנה הודעה. הטענה כי המשיבה לא זרקה את הטלפון נסתרה בהודעה מאת המטפלת הקודמת, הגב' תמרה, שציינה כי ראתה במו עיניה את המשיבה זורקת את הטלפון מתוך עצבים, ותמרה עצמה היא אשר אספה את השברים. תמרה אף העידה שראתה את הקשישה חבולה מספר פעמים, וכי הקשישה עצמה ציינה בפניה כי המשיבה היא זו שהכתה אותה.

מוסיפה ב"כ המבקשת ומציינת כי כשמדובר באזרחים זרים, החשש מהימלטות עודנו קיים אף אם דרכונם מופקד במשטרה.

לטענתה, חומרת המעשים המתוארים בכתב האישום אינה מצדיקה בחינת חלופת מעצר, ועל כן יש להורות על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים כנגדה.

ראוי לציין כי מייד לאחר הדיון בתיק, הוגשה לבית המשפט חוות דעת מטעם המכון לרפואה משפטית, ממנה עולה כי לפחות חלק מהחבלות שנמצאו על גופה של המשיבה (דימום תת עורי באזור קדקוד משמאל, דימום תת עורי בעפעפיים משמאל בזווית הפנימית, דימום תת עורי בתת סנטר משמאל ואזור התייבשות בקדמת הסנטר, דימום תת עורי ופצע שפשוף בלחי מימין, פצע קרע ודימום תת ריריתי בשפה העליונה) נגרמו מחבלה קהה, ו"קרוב לודאי" שמדובר במכה שקבלה יותר מכ-18 שעות לפני מועד הבדיקה; ובכך לכאורה יש לשלול את טענת ב"כ המשיבה כי החבלות נגרמו מנפילות.

יצוין כי באשר ליתר החבלות שנמצאו על גופה של הקשישה, צוין כי אלה נגרמו מחבלות ישירות (מכות) או בלתי ישירות (נפילות).

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, מסקנתי היא כי קיימות ראיות לכאורה, בנסיבות המקרה, להוכחת אשמתה של המשיבה. חומר החקירה מכיל בחובו הודעות רבות של השכנים למשטרה ולאחיינה של הקשישה בזמן אמת; אישורו של האחיין בהודעתו כי נוכח תלונות השכנים ביקש להחליף את המטפלת; הודעתה של המטפלת הקודמת, הגב' תמרה, על כך שהקשישה התלוננה בפניה כי המשיבה הפעילה אלימות כנגדה, ועל כך שהיא עצמה נכחה בעת האירוע המוכחש על ידי המשיבה, בו הטיחה המשיבה את הטלפון בחוזקה ברצפה; וחוות הדעת של המכון הפתולוגי, המאשר כי לפחות חלק מהחבלות הקשות שנמצאו על גופה של הקשישה נגרמו כתוצאה ממכות שקיבלה. אף אם קיימות סתירות כלשהן בהודעות שבתיק, כפי שטוענת ב"כ המשיבה (על אף שלא פירטה מהן סתירות אלו), הרי שאין בכך כדי לשלול בשלב זה קיומן של ראיות לכאורה כנדרש.

קיומה של עילת מעצר

העולה מן המקובץ, אפוא, כי מתקיים בסיס ראייתי העולה כדי ראיות לכאורה להוכחת אשמתה של המשיבה. לאור קיומן של ראיות לכאורה, ומאחר שמדובר בחשד לעבירה "שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות", הרי שקיימת עילת מעצר סטטוטורית לפי קביעת המחוקק בסעיף 21(א)(1)(ג)(4), לפיה קמה חזקת מסוכנות המקיימת עילת מעצר בגין אותן עבירות המיוחסות למשיבה.

כמו כן, עקב היות המשיבה תושבת חוץ, המחזיקה בדרכון זר (של מדינת מולדובה), קיים גם חשש סביר שהמשיבה תנסה לצאת מן הארץ ולהימלט מאימת הדין.

כפועל יוצא מן האמור לעיל, ובהתקיים ראיות לכאורה, כמו גם עילת מעצר, הרי שקמה תשתית להורות על מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים כנגדה.

שאלת השחרור לחלופה

השאלה שנותר להכריע בה היא, האם יש מקום בנסיבות המקרה להורות על שחרור המשיבה לחלופת מעצר – לאחר קבלת תסקיר של שרות המבחן – כפי שטענה ב"כ המשיבה לעניין זה.