מדינת ישראל נ' מנאע(עציר) ואח'

גזר דין

הנאשמים הובאו לדין בגין עבירות אלימות נגד המתלונן, אולם במהלך הדיון, הוגש כתב אישום מתוקן והודיעו הצדדים על הסדר טיעון.

כתב האישום המתוקן ייחס לנאשמים את העבירות הבאות:

לנאשם 1:

יוחסה עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333, 335(א)(1), הכל לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

לנאשם 2:

יוחסו עבירות של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ביחד עם 335(א)(1) וסעיף 25, הכל לחוק העונשין. כמו כן, יוחסה לנאשם 2 עבירה של סיוע לאחר מעשה לפי סעיף 260 וסעיף 261(1) לחוק העונשין.

בכתב האישום נטען, כי מדובר בנאשמים שהם אחים, שהיו מסוכסכים עם המתלונן.

ביום 23/07/11, בשעה 02:00, בעת שהמתלונן צעד עם כלבו באחד הרחובות ביישוב בו מתגוררים הצדדים, חלפו הנאשמים, בהיותם ברכבו של נאשם 2, על פני המתלונן, ומשהבחינו באחרון הסית נאשם 2, שנהג ברכב, את הרכב לעברו, כדי לגרום לו חבלה חמורה. המתלונן קפץ הצידה, ועקב זאת לא נפגע. הנאשמים המשיכו בנסיעתם.

כחלוף זמן קצר, שבו הנאשמים לכיוונו של המתלונן, ואז הנאשם 2 עצר את הרכב, נאשם 1 יצא מהרכב ופנה אל המתלונן. לאחר דין ודברים בין הנאשם 1 לבין המתלונן, דחף הראשון את השני והכה בו באגרופן, פגע באפו, בעינו ובראשו, וזה נפל ארצה.

במהלך כל פרק הזמן הזה, הנאשם 2 המתין בתוך הרכב ולאחר שהנאשם 1 תקף את המתלונן, מילט הנאשם 2 את הנאשם 1 מהמקום.

המתלונן אושפז בבית חולים למשך 4 ימים, נותח כי סבל משבר בעצמות האף, חתכים בעפעפיים, המטומות בעיניים, נפיחות בלסת, חתך פנימי בפה, נפיחות בשפתיים ופגיעה בשן.

במסגרת הסדר הטיעון חזרו בהם הנאשמים מכפירתם, הוגש כתב אישום מתוקן, בהתאם לעובדות שהובאו לעיל. הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו בדין.

מוסכם בין הצדדים, כי ביחס לנאשם 1, הטיעון לעונש הינו חופשי, אולם ביחס לנאשם 2 מוסכם כי העונש יהיה 14 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, 07/08/11, וזאת חרף הודעתם הקודמת שנמסרה ביום 14/11/11 בעמוד 7 לפרוטוקול (בעניין זה ראו גם הפרוטוקול מיום 01/02/12, עמוד 11, שורה 21-22).

המאשימה הגישה את ההרשעות הקודמות של הנאשם 1, ת/1, וההרשעות הקודמות של הנאשם 2, ת/2. כמו כן, הגישה תיעוד רפואי, ת/3.

המאשימה ביקשה מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון ביחס לנאשם 2 ולהטיל עליו את העונש המוסכם. לדעת המאשימה, עונש זה הינו סביר ואינו חורג מרמת הענישה המקובלת, כך שהסדר הטיעון מאוזן ומדוד ואין מקום לדחות אותו, בעיקר משום שיש לו הרשעה אחת בלבד.

ביחס לנאשם 1, טענה המאשימה, כי הוא הנאשם המרכזי והדומיננטי בתיק זה. המדובר בנאשם בן 25, בעברו יש הרשעה אחת בגין תקיפת שוטרים. נאשם זה יורד מהרכב, פונה למתלונן ומכה בו באגרופן, וכתוצאה מכך, גרם לו חבלות ממשיות, שחייבו אשפוז למשך 5 ימים.

שני הנאשמים עצורים מיום 07/08/11.

המאשימה טענה, כי תופעת האלימות מחייבת את בית המשפט לתרום את תרומתו בשירוש נגע זה, כדי להגן על שלום הציבור וכלל הציבור הנורמטיבי.

המאשימה הפנתה לפסיקת בתי המשפט. בסופו של יום ביקשה המאשימה מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון ביחס לנאשם 2 ולהטיל על הנאשם 1 עונש מאסר בפועל משמעותי.