מדינת ישראל נ' ממן אלי

החלטה

בפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר התייצבות כנגד הנאשם בתאריך 4/7/2010. על-פי כתב האישום נהג הנאשם בהיותו שיכור מכוח סירוב לבצע בדיקת נשיפה. על הנאשם הוטל עונש של: קנס בסך 2,500 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 30 חודשים ו- 4 חודשי פסילה על-תנאי למשך 3 שנים.

הבקשה הוגשה 16/1/2011 כלומר לאחר כ- 6 חודשים מיום מתן גזר הדין ולטענת הנאשם, בזמן שחלף ניסה לעבוד כדי לגייס כספים.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה.

בנוגע לאי-התייצבות טען הנאשם בתצהירו מתאריך 31/1/11 כי לא התייצב מאחר והיתה לו משימה צבאית.

ובתצהיר מתאריך 2/3/11 טען שלא הגיע לדיון מכיוון ששגה בתאריך הדיון בכך שחשב שהתאריך נקבע לחודש מאוחר יותר.

אין מחלוקת כי הנאשם הוזמן כדין לדיון, שכן, מעיון בהזמנה לדין וכתב אישום עולה כי הנאשם חתם על קבלת הזמנה.

הנאשם הציג מכתב ממפקד חוליה עורפית, רס"מ גילי קוסקאס אשר ציין כי בתאריך הדיון הגיע הנאשם ליחידה כמדי כל בוקר ולא הופיע לדיון, כלומר, הנאשם שכח את מועד הדיון ולכן לא התייצב.

בבר"א 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מ"י נקבע על-ידי כב' השופט שמג:

"...משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו ....יומו בבית משפט. אם שכח את מועד המשפט אין לו להלין אלא על עצמו. השכחה אינה אלא אחת מהצורות של חוסר תשומת לב או שהרשלנות ו ערכאות השיפוטיות אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא לחוסר אכפתיות...."

מששכח המבקש להתייצב במועד הקבוע, ולא הצביע על כך שהיתה כל סיבה מוצדקת לאי-התייצבות (הרי לא צורף כל אישור שהיה במשימה צבאית) אין לו אלא להלין על עצמו.

באשר לעיוות דין – המבקש לא מעלה כל טענה לגופו של עניין.

באשר לעונש אשר הוטל על הנאשם – מדובר בעונש מידתי בייחוד ביחס לחומרת העבירה והוותק הקצר. מה גם, שמאחר שהנאשם נשפט בהעדר, לא ניתן היה להטיל עליו עונש חמור יותר כגון, מאסר על-תנאי.

על כן הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: