מדינת ישראל נ' ממו

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכך שבתאריך 22.11.09 נהג בהיותו פסול מלהחזיק רישיון נהיגה, ללא רישיון נהיגה תקף אשר פקע ב06/07 וללא ביטוח תקף.

הנאשם אוחז ברישיון נהיגה משנת 2005 ורשומות לחובתו שתי הרשעות קודמות בגין 3 אירועים של נהיגה בשכרות.

בתאריך 12.3.06 הורשע הנאשם בהעדרו בבית המשפט לתעבורה בנתניה בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ונגזרו עליו שנתיים פסילה בפועל.

בתאריך 17.10.07 בתיק תעבורה 5636/06 הורשע הנאשם בבית המשפט לתעבורה בנתניה בגין שני אירועים של נהיגה בשכרות כאשר באירוע אחד סירב להיבדק ובאירוע השני נמצאה רמת אלכוהול של 445 מיקרוגרם. בגין שני אירועים אלה הוטלו על הנאשם 4 שנות פסילה, 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ו-10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים בגין עבירות דומות ועבירה של נהיגה בפסילה.

לפני תסקיר שירות המבחן שסקר נסיבותיו של הנאשם. הנאשם עלה לארץ בשנת 1987 מאתיופיה. בשמונה השנים האחרונות עובד הנאשם בבית דפוס ומעבידו מתארו כעובד טוב ומסור. הנאשם אב לחמישה ילדים ומשפחתו הינה דוגמא להצלחה בקרב הקהילה האתיופית. מאז נמצא הנאשם במעצר בית בבית אחותו, המשפחה אינה מתפקדת. אשתו של הנאשם נמצאת במצוקה נפשית. הנאשם הביע צער וחרטה על התנהגותו. שירות המבחן התרשם מאדם בעל כוחות המתפקד באופן תקין. יחד עם זאת התרשם כי קיים לנאשם קושי לקבל ולהפנים את גבולות החוק בכל הקשור לנהיגה, אך הזעזוע העמוק שחווה על רקע הרחקתו מהבית והמשבר המשפחתי בעקבות כך יסייעו לו להפנים את גבולות החוק. הנאשם שלל נזקקות לעזרה ושלל בעיות בתחום אלכוהול ולפיכך לא בא השירות בהמלצה בעניינו. לאור התרשמות השירות כי מאסר עלול לגרום נזק קשה למשפחתו ממליץ השירות כי ביהמ"ש ישקול בחיוב הארכת המאסר המותנה ויטיל ענישה במסגרת צו של"צ.

שמעתי דברי הנאשם אשר התנצל וביקש הזדמנות אחרונה. הנאשם ביקש לחזור לביתו ולמשפחתו ואמר כי מוותר לחלוטין על רישיון נהיגה.

שמעתי את דברי אשתו של הנאשם שהציגה תעודת נכות ותיארה את המצוקה המשפחתית והאישית הקשה נוכח היעדרותו של הנאשם מן הבית ואת ההשפעה שיש לכך על הילדים.

הנאשם נמצא במעצר בית מיום 13.12.09.

ב"כ הנאשם הציג אף הוא בפני בית המשפט את מצבה של משפחת הנאשם המתקשה לתפקד בהעדרו של הנאשם. ב"כ הנאשם עתר שלא להשית על הנאשם מאסר לריצוי בפועל על מנת שלא להביא להתפרקות המשפחה.

שקלתי את טיעוני הצדדים, את עתירת ב"כ הנאשם והמלצת שירות המבחן, אך חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם על רקע עברו התעבורתי המכביד ומאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, אינם מצדיקים הארכת המאסר המותנה ומצביעים על מסוכנות.

התנהגותו של הנאשם אשר נהג בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף מצביעה על זלזול בחוק ובבתי המשפט. לא רק זאת, אלא שהנאשם נהג בזמן פסילה שהוטלה עליו בגין ביצוע עבירות חוזרות ומסוכנות של נהיגה בשכרות.

המלצת שירות המבחן הינה נימוק חשוב במסגרת שיקולי הענישה אך אין היא שיקול בלעדי אלא אחד מבין כלל השיקולים אשר שוקל בית המשפט והמהווים את הבסיס לענישה. על בית המשפט לאזן בין השיקולים האישיים של הנאשם ומשפחתו לבין השמירה על האינטרס הציבורי.

ברע"פ 6115/06 מ"י נ' מוראד אבו לבן התייחס בית המשפט העליון לחומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה אשר בביצועה מבטא הנהג זלזול בחוק ומוכיח כי לא ניתן להרחיקו מהכביש כל עוד תלוי הדבר בו. בית המשפט קבע, "נזק שמאסר עלול להמיט על נאשם שהורשע בנהיגה בזמן פסילה, וברגיל מנהל אורח חיים נורמטיבי – הוא אמנם שיקול רלוונטי וחשוב לענין העונש, אולם, זה אינו השיקול המרכזי, וודאי שאינו היחיד. שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם הרצון להתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, שעל חומרתה הרבה כבר עמדתי, והצורך לשגר מסר עונשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים".

אין לקבל את המלצת שירות המבחן במקרה זה ואין עילה המצדיקה הארכת המאסר המותנה כאשר הנאשם נהג למרות פסילה שהוטלה עליו ולמרות מאסר על תנאי שהשית עליו בית המשפט ואשר תלוי ועומד נגדו, כל זאת כאשר לחובתו שלושה אירועים קודמים של נהיגה בשכרות.

אתחשב לקולא בהבעת החרטה של הנאשם ובנסיבותיו האישיות והמשפחתיות בכך שאפעיל את המאסר המותנה בחופף למאסר בפועל, וביתר רכיבי הענישה.

נוכח האמור לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים :

אני משיתה על הנאשם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

10 חודשי מאסר מותנה שהוטלו על הנאשם בתיק תעבורה נתניה מס' 5636/06 ביום 17.10.07 יופעלו באופן חופף למאסר בתיק זה.

אני משיתה על הנאשם פסילה בפועל לתקופה של 12 חודשים שתרוצה במצטבר לכל פסילה אחרת. הפסילה תימנה ללא חובת הפקדה.