מדינת ישראל נ' מלכה

החלטה

לפני בקשה לבטל את כתב האישום נגד המשיב, כסעד מן הצדק מחמת שיהוי ומחמת אפלייה ואכיפה בררנית.

האישומים

נגד המשיב הוגש כתב אישום המונה עשרה אישומים בגין עבירות קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וגניבה על ידי מורשה. המדובר בסדרת מעשים שבוצעו, על פי הטענה, במהלך שנת 2007.

מכתב האישום עולה כי הנאשם שימש כיועץ השקעות (אף כי היה מורשה כיועץ פנסיה בלבד). הנאשם הגיע להסכמה עם חברה העוסקת בסחר במטבע חוץ, חברת "מט"ח 24", בו נקבע כי יקבל מהחברה עמלות, הנגזרות משיעור כספי לקוחות אותם יגייס עבור החברה.

בהקשר האמו,ר ביצע הנאשם, על פי הטענה, מעשים שונים, עם משקיעים פרטיים שונים עמם התקשר, תוך מרמה כלפי אותם לקוחות וגניבת כספם של חלק מהם. כך, בחלק מהמקרים, על פי הטענה, הציג בפני משקיעים פוטנציאליים מצג לפיו השקעתם מובטחת ורווח מסוים בריבית מוגדרת, היא מובטחת. נטען כי המשקיעים על יסוד מצג זה הפסידו את כספם למרות שלא ידעו שיש סיכון כזה, בשל הטעיית הנאשם (לדוגמא: אישום 3 וכן אישום 5).

על פי טענת המדינה, בחלק מהמקרים, לא זו בלבד שהנאשם הציג מצג שווא, אלא בפועל נטל את הכסף שאמרו היה להיות מושקע על שם המשקיע בחברה, וגנב אותו. במקרה אחד השקיע את הכסף של משקיעה בחברת מט"ח 24, אך זאת על שמו שלו במקום לפתוח תיק על שמה. אז, לתקופה מסוימת, שילם את הריבית שהציג למשקיעה שהיא אמורה לקבל, על מנת שתמשיך להשקיע. אולם לאחר שקיבל סכום נוסף, פשוט גנב הכסף על ידי הפקדה לחשבון של חברו (אישום 1). שיטה דומה של תשלום ריבית מובטחת על מנת להביא לעוד השקעה, נעשה, על פי טענת המדינה, בזמן שהכסף לא הועבר בכלל להשקעה, אלא לבתו של הנאשם (אישום 8).

כך נטען עוד, לגבי מקרים נוספים של גניבה פשוטה על ידי מורשה. משמע, מצג השווא וקבלת הדבר במרמה היו לצורך קבלת הכסף לשם השקעה, אך בפועל הכסף לא הושקע אלא הועבר לחברים, שותפים, לקוחות אחרים או לכיסו אל הנאשם עצמו (אישומים 2, 4, 6, 7, 9 ו- 10).

טענות חלוף הזמן והשיהוי בהגשת ההליך

טענתו הראשונה של הנאשם היא לגבי חלוף הזמן והשיהוי בהגשת כתב האישום. המדובר במעשים אשר נעשו לכאורה כ- 6 שנים לפני הגשת כתב האישום. לדבריו, העניין כולו "התפוצץ" כבר לפני שנים, ופורסמו בעיתונות כתבות על מעשי מרמה נטענים, כבר בשנים 2009 ו- 2010.

התובע הסביר כי שתי תלונות הוגשו בשנים 2007 ו- 2008, והפרקליטות החלה לבדוק את העניין בשנת 2009. אולם, רק בהגיע התלונה השלישית, בשנת 2011, הוחלט לפתוח בחקירה מקיפה, שבמסגרתה אותרו שבעה מתלוננים נוספים. התובע הזכיר כי, בעבירות מסוג זה, נדרש זמן רב לעבור על ניירת רבה, הן בחקירה והן בבחינת הדברים בפרקליטות.

לאחר ששמעתי את הטענות, אין בידי לקבל את טענת השיהוי. אכן, לכאורה נראה כי הרשויות לא הצטיינו במהירות יתרה בעת הטיפול בתיק זה. אולם, בסוג בתיקי מרמה מסוימים יש אכן קושי של ממש להבין את מעשי המרמה לכאורה, לאתר את כל הרישומים המתאימים, לחקור ולהסיק מסקנות, אם אכן מדובר במרמה או בשגיאות בתום לב.

ייתכן, שעד הכרעת הדין בתיק זה, יתברר שהתיק אכן לא נחקר בשקידה ראויה, וניתן היה לזרז הדברים יותר. אם חלילה יורשע הנאשם, הדבר מהווה שיקול לעניין העונש. אולם, לצורך שלב זה, לא ניתן לומר, על פני הדברים, כי מדובר בעיכוב המחייב הפסקת ההליך מחמת הגנה מן הצדק. הגנה מן הצדק מסוג זה תינתן רק במקרים של עיוות דין בולט וחד משמעי הרבה יותר. זאת, במיוחד על רקע חומרת המעשים המיוחסים לנאשם לכאורה והאינטרס הציבורי בהעמדה לדין.

עוד יאמר, כי אם יתברר שעל ידי עיכוב לא מוצדק נגרם לנאשם עיוות דין מהותי, כגון נזק ראייתי בולט ומוכח, הדברים עלולים להשפיע אף על הכרעת הדין עצמה. אולם, דבר זה לא יכול להתברר אלא במשפט עצמו.

לפיכך, אין בחלוף הזמן כדי להוות עילה להגנה מן הצדק, בשלב זה.

טענות אכיפה בררנית ואפליה

הסנגור טוען עוד לאכיפה בררנית וטענת אפליה, בין הנאשם לבין חברת מט"ח 24.

עיקר הטענה כאן היא שבהגשת כתב אישום נגד הנאשם קיימת אפליה, באשר לא הוגש כתב אישום נגד החברה - "מט"ח 24". הנאשם טוען כי החברה עצמה היא זו אשר טענה בפני הלקוחות ואף טענה בפניו, כי התשואה להשקעה כמו הקרן, מובטחים. הנאשם טוען עוד בהקשר זה כי הוא עצמו הוטעה על ידי החברה, ואף הוא הוטעה ממצג השווא, כמו המתלוננים. לראיה מצטט הסנגור החלטה מתוך החלטה בתיק פש"ר לפיה "ייתכן" שזו אפשרות.

הדבר צריך עיון לאחר שבית המשפט ילמד את התיק לעומקו בעת שמיעת הראיות ובסוף שמיעתן. אולם, לצורך שלב ראשוני זה, אין לומר שצדקת הטענה מזדקרת בבירור על פני כתב האישום.

ראשית, חלק נכבד מהמעשים המיוחסים לנאשם, עניינם מעשי מרמה וגניבה, אשר נעשו ישירות כלפי הלקוחות. בחלק מהמקרים נטען כי אמנם הנאשם הבטיח ללקוחות כי הכסף יושקע ב"מט"ח 24", אך בפועל הכסף לא הגיע לשם אלא לכיסו שלו או לכיס אחר מטעמו. על פני הדברים, כהרצאתם בכתב האישום, אין לחברה בכלל קשר של ממש לחלק זה של מעשי המרמה והגניבה, ואם כן, טענת האכיפה הבררנית מחטיאה לגמרי את מטרתה.