מדינת ישראל נ' מלחי

החלטה

ההזמנה לדין נמסרה למבקש ביד, תוך שצוין בה בבירור מועד הדיון.

ככל שהמבקש לא ידע לקרוא את מועד הדיון, היה עליו לטרוח, להתעניין ולברר מה רשום בהזמנה שנמסרה לו, ולא לטמון את ראשו בחול.

המבקש ידע אפוא על מועד הדיון שנקבע ליום 22/3/2010, וניתנה לו האפשרות להיות נוכח במשפט ולקבל את יומו בבית המשפט. למבקש, שלא התייצב לדיון, ולא הציג טעם מספיק להיעדר התייצבותו ולכך שלא טרח לבקש מראש רשות להיעדר, אין להלין אלא על עצמו (ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד לט(3), 279, ע"פ (ירושלים) 317/96 צור נ' מדינת ישראל).

במועד הדיון הנ"ל נדחה התיק ליום 17/6/2010 לטיעון לעונש. למבקש נשלחה הזמנה לדיון זה בדואר רשום. על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974, על המבקש להוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו, ולא עקב הימנעותו מלקבלה. המבקש לא הוכיח זאת.

בנוסף, אין בפי המבקש טענה כנגד האישום גופו. פסקי הדין המטילים ספק תחת הפעלת מכשיר הממל"ז, כנטען בבקשה, אינם משמיטים את הקרקע תחת אמינותו וממצאיו (השוו: בש"פ 6983/10 קדוש נ' מדינת ישראל, בש"פ 3732/10 מדינת ישראל נ' בן רצון). הטענה לפיה "כפי הנראה חלה תקלה טעות או תפעול לא נכון של מכשיר הממל"ז" אינה אפוא אלא טענה בעלמא, שאין בה די כדי לבסס הנחה שההרשעה נעשתה בטעות או שנגרם למבקש עיוות דין (השוו: רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל).

לאור המהירות בה נסע הנאשם, מידת החריגה מהמהירות המותרת ועברו התעבורתי של הנאשם, העונש שהוטל עליו אינו חמור כלל.

ולבסוף, אין בבקשה נימוק שיהיה בו להצדיק את מחדלו של המבקש מלהגיש את הבקשה אלא עתה, 4 חודשים(!) לאחר שניתן גזר הדין.

לאור כל האמור הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' חשון תשע"א, 17 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: