מדינת ישראל נ' מלחובה אוקסנה

החלטה

הבקשה נדחית.

סעיף 80(א) לחוק העונשין קובע התנאים שעל הנאשמת לעבור על מנת שתקום זכאות להוצאות.

התנאי הראשון הוא שהנאשמת זוכתה או שהאישום נגדה בוטל לפי סעיף 94(ב) לחסד"פ.

התנאי השני הקבוע בסעיף הינן עילות הזכאות לפיהן, לא היה יסוד להאשמה או האם מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת.

כאשר מתקיים אחד מתנאי הסף ומתקיימת עילת זכאות נתון שיקול הדעת לבית המשפט האם לפסוק הוצאות.

נפסק כי זיכוי לכשעצמו אין די בו בלבד כדי לשמש עילה המחייבת את המדינה לשאת בהוצאות הגנת נאשם (ע"פ 1382/00 עמית בן ארויה נ' מ.י. . גם אם זוכה הנאשם יש לבחון האם לא היה יסוד לאישום או האם מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת הוצאות.

האם היה יסוד להאשמה :

יש לבחון את תשתית הראיות שהייתה בפני התביעה עובר להגשת כתב האישום על מנת להיווכח האם היה יסוד להאשמה. בית המשפט בוחן האם התביעה פעלה באופן סביר ובתום לב והאם על סמך החומר שהיה לפניו, היה תובע סביר מגיש כתב אישום כנגד הנאשמת.

לעניין זה נפסק כדלקמן :

ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל:

"אין די בכך שניווכח כי נאשם זוכה במשפטו. זיכויו של נאשם הוא תנאי מוקדם והכרחי אך אין הוא תנאי מספיק. שומה עליו על בית-המשפט להוסיף ולבדוק את תשתית הראיות שהיתה עובר להגשת כתב האישום לבית-המשפט, שרק כך יוכל להגיע לכלל מסקנה אם היה ואם לא היה יסוד להאשמתו של פלוני בדין פלילי ... במקום שהתביעה נהגה בסבירות ובזהירות ראויה, כראוי לתביעה, לא נאמר כי לא היה יסוד להאשמה גם אם בערבו של יום יצא נאשם זכאי בדינו... ואילו אם התביעה נהגה שלא בסבירות ושלא בזהירות ראויה, תישא המדינה בהוצאותיו של הנאשם ותיאלץ לפצותו על מעצרו ועל מאסרו...המושג 'לא היה יסוד לאשמה' מצייר מצב קיצוני של אי-סבירות בולטת, וגם אם אמרנו כי המושג 'לא היה יסוד' פורש עצמו לא אך על מקרים קיצוניים שבהם לא היה כל יסוד להאשמה אלא גם על סוגי מקרים שבהם יסוד ההאשמה הוא יסוד רעוע... גם אז לא נוכל להרחיק לכת רב מכך"..

לא מצאתי כי לא היה יסוד להגשת כתב האישום נגד הנאשמת, ולא שוכנעתי כי המאשימה פעלה באופן שאינו סביר או בחוסר תום לב. בהגישה את כתב האישום נגד הנאשמתם היה בפני המאשימה חומר ראיות שהצדיק הגשת כתב אישום.

והראיה לכך הינה כי לאחר שמיעת הראיות הרשיע בית המשפט את הנאשמת בהכרעת דין מפורטת ומנומקת שאין זה המקום לחזור ולפרט ממצאיה. ורק אציין כי בית המשפט התייחס בהחלטתו לכל טענות הנאשמת וקבע כי ניתן לשוטר להזדהות בהצגת תעודת שוטר כאמור על פי החוק.

בנסיבות אלה, גם אם בסופו של יום זוכתה הנאשמת בבית המשפט המחוזי, אין מקום לטעון כי לא היה יסוד להאשמה.

האם מתקיימות נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת הוצאות :

לאחר שבחנתי את השתלשלות הדיונים ואת טיעוני הנאשמת, לא מצאתי כי לנאשמת קמה עילת זכאות מכוח "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". הפסיקה התייחסה לקיומן של נסיבות אחרות בהקשר של טעמי צדק, נסיבות בהן נגרם עוול לנאשמים, כאשר נאשם הועמד לדין תוך עלילת שווא, כאשר נגרמו לנאשם עוול, סבל ונזק משמעותי או במקרה של זיכוי מוחלט. נסיבות אלה אינן מתקיימות במקרה שלפני.

וראה ע"פ 52/89 מדינת ישראל נ' יאסר סבאח, שבו נפסק נפסק כי "נסיבות אחרות" כוללות מקרים בהם למרות קיומו של "יסוד להאשמה" ולמרות שהחקירה נוהלה בתום לב והתביעה הוגשה ללא שמץ זדון, יגיע בית המשפט למסקנה כי הצדק מחייב לפצות את הנאשם. בית המשפט נותן כדוגמא מקרה בו "מתברר באופן ברור ומוחלט, שהנאשם חף מכל פשע", אם מחמת מסירת עדות כוזבת על ידי עדי תביעה ואם כתוצאה מטעות בזיהוי או טעות אנוש אחרת.

לטעמי בנסיבות המקרה שבפני אין נסיבות אחרות המצדיקות פסיקת הוצאות.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ב, 03 יולי 2012, בהעדר הצדדים.