מדינת ישראל נ' מלו אל עין ואח'

החלטה

למיטב ידיעתי נסיעה מחיפה לעכו לא צריכה לארוך יותר משעה. מאז הסתיים הדיון בביהמ"ש המחוזי חלפו כשעתיים וחצי. ב"כ המבקשת טוענת שהמשיבים בדרכם לכאן אולם לא יודעת לנקוט בשעה בה יגיעו. לכן, בטרם אתן החלטה אם להמתין להוד מעלתם (כוונתי לאנשי יחידת נחשון שאמורים להביא את המשיבים), אני מורה לב"כ המבקשת לברר באיזו שעה אמורים המשיבים להגיע לביהמ"ש. אני מבהיר כבר עתה שאם מדובר בהמתנה של יותר משעה, אני לא אמתין.

ניתנה והודעה היום כ"ד אדר תש"ע, 10/03/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

החלטה

אני לא שמעתי שום קללות וגידופים. אם ב"כ המאשימה תצביע על אדם ספציפי שמדבר ומפריע לה, בטח אם מקלל ומגדף, אוציא את אותו אדם מהאולם.

ניתנה והודעה היום כ"ד אדר תש"ע, 10/03/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

החלטה

נגד שני המשיבים הוגש היום כתב אישום בת.פ. 18298-03-10 בו מיוחס להם ביצוע עבירות לפי סעיפים 273 ו- 275 לחוק העונשין. למשיב 1 מיוחס בנוסף גם ביצוע עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין. למשיב 2 מיוחס בנוסף ביצוע עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם הבקשה שבפניי בה עותרת המבקשת להורות על מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים נגדם בת.פ. 18298-03-10.

מקור סמכותו של ביהמ"ש להורות על מעצרם של נאשמים עד תום ההליכים, בהוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). על פי הוראות סעיף זה מוסמך ביהמ"ש להורות על מעצרם של נאשמים עד תום ההליכים רק אם מתקיימת עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתם.

אשר לתיק שבפניי – אתמול דנתי בבקשה להאריך את מעצרם של שני המשיבים מתוקף הוראות סעיף 17 (ד) לחוק המעצרים. לצורך מתן החלטה בבקשה עיינתי עיין היטב בחומר החקירה המצוי בתיק החקירה. מאחר ומאז לא נוסף כל חומר חקירה נוסף, אינני רואה צורך לשוב ולעיין בחומר החקירה.

כפי שציינתי בהחלטתי מאתמול, יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של שני המשיבים. אשר לקיומה של עילת מעצר, אני הבעתי דעתי כי אין במקרה זה, לאור נסיבותיו, עילת מעצר. אציין כי מחומר החקירה שהוצג לעיוני עולה שלשוטרת היתה תרומה לא קטנה להתנהגותו של המשיב מס' 2, הגם שאין בכך כדי להצדיק את התנהגותו. דעתי כי אין במקרה זה עילת מעצר אמנם לא השתנתה אולם מה לעשות שערכאת הערעור (שגם לה מותר לטעות) היתה בדעה שונה משלי. לכן לצורך הדיון שבפניי, אני יוצא מתוך הנחה שמתקיימת גם עילת מעצר.

בהתאם להוראות סעיף 21 (ב) לחוק המעצרים, חייב ביהמ"ש לבדוק קיומה של חלופת מעצר, גם אם מתקיימת עילת מעצר וישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם שאת מעצרו עד תום ההליכים מבקשים.

במקרה שבפניי הציעו הסניגורים חלופות כדלקמן:

לגבי משיב מס' 1, הוצע לשחררו למעצר בית בבית אמו, בפיקוחן של אמו ושל אשתו ובנוסף מתן עזרה בפיקוח על ידי כב' סגן ראש העיר, מר ג'מאל אדהם.

לאחר ששקלתי בעניין, אינני בטוח שחלופה זו הינה חלופה ראויה. אני מסופק אם אשתו ואמו של משיב זה יוכלו לפקח עליו כראוי. כפי שהבנתי מדבריו של מר ג'מאל אדהם, עזרתו בפיקוח תהיה רק כאשר האמא והאישה לא יהיו בבית כדי לפקח עליו. זה לא מספיק. מכל מקום נראה לי כי מן הראוי להורות על קבלת תסקיר מעצר כדי שחלופה זו תיבדק בצורה יותר יסודית. אם תימצא לא ראויה גם על ידי שירות המבחן, אני מורה כי שירות המבחן יבדוק אם יש בנמצא חלופת מעצר ראויה אחרת.

לגבי משיב מס' 2, הוצע לשחררו למעצר בית לבית הוריו בפיקוחם של ההורים ושל מר חג'וג' חוסאם. לאחר ששקלתי בעניין, נראית לי חלופה זו חלופה ראויה.

סיכומו של דבר, אני מורה כדלקמן:

לגבי משיב 2 – אני מורה לשחרר אותו בתנאים הבאים:

1.משיב 2 ישהה במעצר בית מלא בבית הוריו, בעכו, רח' הרצל 33/13, בפיקוחם של הוריו ושל מר חג'וג' חוסאם עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 18298-03-10.