מדינת ישראל נ' מכלוף(עציר)

החלטה

אמנם אנו נמצאים בהליך של בקשת מעצר עד תום ההליכים אך במסגרת זו וודאי שמצאתי לנכון ולחובה להקריא לנאשם את כתב האישום כדי שידע במה מאשימים אותו שבגינו גם מבקשים לעצור אותו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. במובן זה צודקים הסנגורים המלומדים שלמעשה ניתן לומר שכבר החל המשפט ולכן אם מבקשת התביעה לתקן את כתב האישום הם צריכים לבקש מבימ"ש רשות לכך ולא יכולים לעשות כן בהודעה בלבד.

יחד עם זאת, מאחר והמדובר ממש בתחילת המשפט, לעניות דעתי הגנתו של הנאשם לא תפגע אם אתיר התיקון, אני מתיר לתובעת לתקן כתב האישום כמבוקש ואולם אבקש שתעשה זאת בצורה מסודרת וגם שיוגש עד יום ראשון כתב אישום מודפס עם בקשה מודפסת וודאי כתב אישום מודפס לתיק העיקרי.

ניתנה והודעה היום כ"ד אלול תש"ע, 03/09/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר

החלטה

כמבוקש.

ניתנה והודעה היום כ"ד אלול תש"ע, 03/09/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר

החלטה

מונחת בפני בקשה לעצור את המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק 5489/09/10 בו מיוחסות לו על פי כתב האישום המתוקן עבירות של ניסיון לתקיפה, איומים, הפרת צו והעלבת עובד ציבור.

הסנגורים המלומדים טענו כל שניתן לטעון לזכות המשיב, לא ביקשו לדחות הדיון, הספיקו לעיין בחומר וכאמור טענו כל טענה שניתן לטעון לזכותו, הן כנגד הראיות לכאורה, הן כנגד עילת המעצר. ביקשו לשחרר המשיב מן המעצר לאלתר לכתובת שמסרו, דירה שכורה לטענתם באשדוד, גם בחתימת ערבה שהיא אחותו של המשיב, היא אשת המתלונן.

עיינתי עיין היטב בחומר החקירה ונחה דעתי כי ראיות לכאורה יש כאן שהמשיב עבר לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אין בידי לקבל את טענת הסנגורים המלומדים שלא ניתן כאן לבסס תשתית ראייתית לכאורית על עדותו של המתלונן שכביכול איננו דובר השפה האנגלית באופן ראוי. בעניין זה אין לי אלא להתבסס על הדיון שהתקיים ביום 1.9.2010 במעמד המבקש בפני חברתי כב' השופטת רובין לביא, שהשפה האנגלית שגורה בפיה כשפת אם ובפניה המבקש בשפה האנגלית העיד ודיבר והיא רשמה דברים מפיו.

אין בידי גם לקבל את טענת הסנגורים כי המשיב לכאורה לא ידע אודות הצו. אין לו אלא להלין על עצמו. עיניי הרואות כמה זהירה היתה השופטת רובין לביא. החלה בדיון במעמד צד אחד כפי שאנו נוהגים במעמד צד אחד אלא שלאחר שהבינה שמדובר בצו שמשמעותו בפינוי המשיב מן הנכס בו הוא מתגורר מעל 30 יום, סברה שראוי שהדיון ישמע כבר עתה בנוכחות המשיב ולאור נכונותו של המבקש לזמנו מיידית, הורתה על דחיית הדיון בשעה קלה לצורך כך וגם כתבה כי במידה והמשיב יתנגד להתייצב, יוצא צו במעמד צד אחד כנגדו. ואמנם מהמשך הדיון עולה לאור דברי ב"כ המבקש שם כי המשיב סרב לקבל הזימון.

ב"כ המבקש שם סיפר כי הוא אישית פנה אליו בדירה, אמר לו במה מדובר, המשיב קרא הבקשה והפרוטוקול, לפתע נתקף התקף זעם, קרע הפרוטוקול והזימון ואמר שלא יבוא לדיון וטרק בפניו הדלת בחוזקה. הנה כי כן, אין לו למשיב אלא להלין על עצמו, נוכח התנהגותו זו שלא הגיע לדיון ועל בסיס דברים אלו המופיעים בפר' מפיו של עו"ד יגאל חיים, אני קובע כי לכאורה המשיב ידוע ידע במה הדברים אמורים.

על כל פנים, כידוע, עבירת איומים נעברת גם כשלא ניתן צו מניעה. חוק העונשין קובע כי עבירת מעשה איומים היא עבירה פלילית. עיני הרואות כי גם התביעות וגם החוקר שטיפל בעניינו של המשיב לא מיצו עמו את מלוא חומרת התנהגותו שכן כעולה מהמזכר של השוטר יעקב פלג מיום 2.9.2010, הוא כותב כי לאחר שכבל את החשוד בכסא, החל שוב לגדף ולקלל אותו. בעניין זה אין משום מה פרוט הדברים וברור כי המשיב לא צריך להתגונן מפני דבר שהוא לא מואשם בו בצורה מפורשת.

מה שחמור הדבר כי לאחר ששוחרר המשיב מתחנת המשטרה לא התבושש לכאורה להתקשר אל המתלונן ולאיים עליו ממזר זבל, אני הולך להרוג אותך ואת כל המשפחה שלך. במצב דברים זה היה בבחינת הכרח בל יגונה לעצור את המשיב שכן חלילה וחס לאפשר לו לממש את איומיו. ניכר הדבר כי למרבית הצער המשיב יתכן שבשל מצבו הרפואי כעולה מאותו מכתב שחרור מחדר המיון בביה"ח ברזילי באשקלון, איננו שולט בעצמו,ואם כך מבחינה מילולית גם מבחינה פיזית אינני מוכן ליטול שום סיכון.

אשר על כן, ראשית לכל, ראיות לכאורה יש כאן די והותר לשלב זה של הדיון כי המשיב עבר לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן לא לדבר על כך שגם על פי גרסתו שלו, הוא קושר עצמו לאירועים.

באשר לעילת המעצר, אכן צודק הסנגור המלומד כי מה שנכתב בסעיף 4 עומד בסתירה למה שנכתב בסעיף 7 לבקשה וגם כשמשתמשים בטפסים, מן הראוי להקפיד ולדקדק. המשיב אינו בעל עבר פלילי אז וודאי לא ניתן לטעון שעברו הפלילי מעיד על מסוכנותו כפי שנכתב בסעיף 7 בטופס סטנדרטי שלא נמחקו המילים שם בהתאמה. אין עוד חולק כי למשיב אין עבר פלילי.

עדיין שאלה היא אם ניתן לומר שהוא מסוכן. נכון שאין המדובר בעבירות מן המדרג החמור. יחד עם זאת, לעניות דעתי נוכח העובדה שאין המדובר במעידה אחת ולא רק כלפי המתלונן אלא גם כלפי שוטר בתחנת משטרה, בשילוב האמור בתעודה הרפואית הנזכרת אודות מצבו הרפואי-נפשי לכאורה של המשיב, על פיה ישנה המלצה לבדיקת הפסיכיאטר המחוזי, לעניות דעתי המדובר באדם שלכאורה מסוכן.

עדיין נשאלת השאלה האם זה המקרה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. הסנגורים המלומדים עתרו לשחרורו בחלופת מעצר בדירה שכורה באשדוד, כאמור בחתימת ערבות צד ג' של אחותו היא אשת המתלונן. קושי שאני רואה כאן שמשום מה הערבה לא התייצבה לדיון. שנית, אינני יודע אם היא מוכנה ומזומנת באמת ובתמים לחתום. ושלישית, היא אשת המתלונן. רביעית, גם לגישת הסנגורים, היא אמורה לעזוב את הארץ ביום ראשון. יהיה זה בלתי רציני שבימ"ש מוכן לשקול שחרורו של המשיב, הערבה תעזוב את הארץ ביום ראשון ואיש לא ביקש להוציא נגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ ואם תעזוב, יש קושי כאן מבחינת הערבות.

בנסיבות אלו, אני מחליט כדלקמן: