מדינת ישראל נ' מכבי(עציר) 20 באוקטובר 2010

בפני

שופט דוד רוזן

הכרעת - דין

יעקב מכבי (להלן: "הנאשם") הואשם בעבירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, ובעבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

עובדות כתב האישום, רובן ככולן, מוסכמות על הצדדים.

בתאריך 12.7.10 סמוך לאחר חצות, ביקש הנאשם להיכנס למקום עבודתו, בחברת "גל הפצה" של עתון מעריב, רח' עמל 14, בת-ים. השומר בשער, מר מנשה טורקיאן, (להלן: "המתלונן") מנע כניסתו לאחר שמצא כי התנהגותו של הנאשם אינה נאותה לדידו. בעקבות האמור, הוחלפו, בין הנאשם למתלונן, דברים מרים, שבסיומם חבט הנאשם בפניו של המתלונן, וזה נפל אפרקדן ואיבד הכרתו. מספר שעות אחר כך, הובהל המתלונן לבית החולים, שם אובחנו שברים בפניו, כמתואר במוצגי בית החולים (ת/7).

המחלוקת הנטושה בין הצדדים הינה, האם הנאשם היכה בפניו של המתלונן באמצעות קסדת אופנוע (כנטען על ידי המתלונן) או אך ורק בידו (כנטען על ידי הנאשם). כמו כן, ההתרחשות שקדמה לארוע התקיפה תוארה על ידי כל אחד משני הניצים, בצורה שונה.

ציינתי באולם בית המשפט, והנני לחזור ולציין, שגם אם הייתי מניח לטובת הנאשם, כי המתלונן מנע כניסתו שלא בצדק, ואולי בצורה שרירותית, ואף דיבר אליו בצורה בוטה ותוקפנית, עדיין לא היה בתרחיש הנטען על ידו - שהנני רחוק עד ירכתי ארץ מלאמצו - כדי לסייע ולתרום להגנת הנאשם. הנאשם תקף את המתלונן בעקבות מריבה מילולית וגרם לו חבלות חמורות בפניו.

בל אקדים את המאוחר וראשית לכל אתאר בקצרה גרסת כל אחד משני הניצים.

המתלונן סיפר כי הנאשם הפריע את שלוות עבודתו משכל פעם שביקש להיכנס למקום העבודה דפק על שמשות החדר בו ישב בחוזקה ובפראות. משכך, הודיע לנאשם כי לא יוכל להיכנס, אלא בליווי מנהלו, מר שמואל סביה.

זמן קצר אחר כך, משהגיע שמואל סביה, נכנס עימו הנאשם לשטח מקום העבודה, וכשחזר המתלונן על דבריו, כי לא יאפשר לנאשם בעתיד להיכנס, התפרץ לעברו הנאשם ואמר לו: "חבל שאתה אדם מבוגר, אם לא היית אדם מבוגר, אז הייתי מכה אותך" (עמ' 12 שו' 17). המתלונן, לדבריו, התקרב לנאשם למרחק מטר או חצי מטר, והודיעו כי ברגע שירים: "ידיים תעוף החוצה" (עמ' 12 שו' 18-19). בתגובה חבט הנאשם בפניו באמצעות הקסדה שאחז בידו (ת/5). המתלונן ציין, כי מדובר בקסדה בצבע שחור שעימה הגיע הנאשם לעבודה מדי יום ביומו. המתלונן איבד הכרתו, נפל על הכביש ונזקק לחבריו שהרימו אותו והושיבו אותו במקומו. שמואל סביה ביקש לפנותו לבית החולים, אבל הוא מיאן ורק לאחר מספר שעות, משהקיא דם ופרצופו התנפח, פונה לבית החולים שם אושפז לתקופה של חמישה ימים, ואחר כך שהה בחופשת מחלה שנמשכה כחודש וחצי.

מן העבר השני העיד הנאשם.

הנאשם סיפר כי נהג לדפוק חזק מהאחרים על השמשה מאחר שהוא הגיע מוקדם מעובדים אחרים, וכך נאלץ להעיר את המתלונן שנם על משמרתו. באותו יום המתלונן סירב להכניסו וכינה אותו בנוכחות שמואל סביה: "חתיכת חרא" (עמ' 21 שו' 8). לכך הגיב: "אמרתי תתבייש לך, אתה בגיל של אבא שלי ואם היית יותר צעיר הייתי נותן לך סטירה" (עמ' 21 שו' 10-11). בתגובה אחז המתלונן בבית החזה של הנאשם: "... ואז נתתי לו סטירה אז הוא נפל על הריצפה, התרומם טיפה, ועוד פעם נפל ואז עזרו לו שמוליק ואשר הרימו אותו, עזרו לו, הכניסו אותו לבוטקה..." (עמ' 21 שו' 14-17).

הנה נא, אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הנקוב בכתב האישום חבט הנאשם בפניו של המתלונן וגרם לו שברים כמתואר בעובדות כתב האישום ובתעודות הרפואיות – ת/7. העימות הפיזי נגרם בשל סכסוך על מה בכך בין שני עובדים שלא היה אמור, בשום פנים ואופן, להוביל למריבה אלימה.

השאלה הראשונה בה עלי להכריע: האם הנאשם חבט במתלונן באמצעות קסדה או אך ורק סטר בידו כנטען על ידו.

במחלוקת זו בין הצדדים הנני לקבוע כי הנאשם חבט במתלונן באמצעות הקסדה (ת/5).

להלן יפורטו הנימוקים לקביעתי זו.

א.ראיתי ושמעתי את המתלונן בבית המשפט. עדותו הותירה רושם חיובי ביותר. ניתן היה להתרשם כי מדובר בעד המקפיד בדבריו ולא מבקש להגזים ולהקנות נופך חומרה מעבר לעובדות שנתרחשו באותו יום מר ונמהר.

העובדות שתוארו על ידי המתלונן אוששו על-ידי העדים שנכחו במקום, ובממצאים אובייקטיביים שהונחו בפני, כמו למשל, ת/7; ת/8. ועוד, משנשאל המתלונן בבית המשפט האם ראה בזמן אמת כי הנאשם מכה בו באמצעות הקסדה, השיב זה כי אינו זוכר הואיל ואיבד את הכרתו (עמ' 13 שו' 31). המתלונן היה מוכן להותיר שאלה - לה הקדישו ב"כ הצדדים דברים רבים – ללא תשובה ברורה. גם משהיה סמוך ובטוח כי הנאשם חבט בו באמצעות קסדה ולא בדרך אחרת. לאמור, המתלונן נראה היה בבית המשפט כמי שבחר להעיד אמת לאמיתה.

אמור מעתה, עדות המתלונן נאמנה. עדות המתלונן עדיפה על פני עדות הנאשם.