מדינת ישראל נ' מישל

הכרעת דין

הנאשם מזוכה מעבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף וללא ביטוח בתוקף.

הנאשם מורשע בעבירות של אי ציות לתמרור ב-36 (תמרור 301), ונהיגה בקלות ראש.

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי בתאריך 28/5/09 נהג הוא במכונית פרטית ביפו וכי במהלך נהיגתו זו לא שם לב לדרך, לא ציית לתמרור ב-36 שהיה מוצב בכיוון נסיעתו, לא נתן זכות קדימה לרכב אחר בצומת וכי כתוצאה מכך נגרמה התנגשות בין שני כלי הרכב, נחבלו בגופם 6 בני אדם (ובהם הנאשם עצמו) וניזוקו כלי הרכב.

עוד נטען בכתב האישום שבעת האירוע הנ"ל נהג הנאשם ללא רשיון נהיגה תקף שכן נהג הוא על פי הטענה עם רשיון נהיגה טורקי בעוד שהיה עליו על פי הטענה להיות בעל רשיון נהיגה ישראלי וכי לפיכך גם נהג ללא כיסוי ביטוחי.

תחילה כפר הנאשם בכל המיוחס לו – הן באחריות לתאונה (למעט בתוצאותיה) והן בכך שנהג ללא רשיון נהיגה בתוקף וביטוח, ואף נטען ע"י ההגנה כי לנאשם היה רשיון נהיגה ישראלי בתוקף לכל מועד רלבנטי.

עם זאת, בפתחו של דיון ההוכחות נעשתה למעשה חזרה מן הכפירה באחריות לתאונה, וכן הובהר ע"י ההגנה כי אמירתה בישיבת ההקראה לפיה לנאשם היה רשיון נהיגה ישראלי בתוקף בעת האירוע, איננה אמירה מדוייקת, שכן ,לשיטת ההגנה,כביטויה בישיבת ההוכחות , בעצם לא היה לנאשם רשיון נהיגה ישראלי בתוקף בעת האירוע, אלא ,לטענת ההגנה, רשיון זר בתוקף, וכי בעת האירוע, ולפי עמדתה של ההגנה, רשאי היה הנאשם לנהוג בישראל עם רשיונו הזר.

לנוכח צמצום המחלוקת כפי שפורט לעיל, טענו הצדדים אך ורק בסוגיית רשיון הנהיגה, וכעת נדרשת הכרעה במחלוקת אך בסוגיה זו, ולמעשה נדרשת גם הכרעת דין בתיק בכללותו.

ראשית יאמר אם כך כי לאור לקיחת האחריות בסופו של יום בכל הנוגע לתאונה, וכאשר באי כוחו של הנאשם אף ציינו לפרוטוקול כי אין להגנה גם מחלוקת בקשר להוראות החיקוק המיוחסות לנאשם בכל הקשור לגרם התאונה, מורשע הנאשם מכוח הודאתו הנ"ל בעבירות המדוברות בקשר עם גרם התאונה - עבירות של אי ציות לתמרור ב-36 (תמרור 301) עבירה על תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961, ונהיגה בקלות ראש – עבירה על סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה.

באשר לזיכוי מן העבירות הנוספות שיוחסו לנאשם - נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה, ונהיגה ללא ביטוח תקף לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, להלן נימוקיה של החלטת הזיכוי:

ייאמר כי ניכר ששוב על המדוכה פרשנותן ושאלת תחולתן של תקנות 567 ו-567 א. לתקנות התעבורה במקרה נתון.

כותרתה של תקנה 567 "רישיון נהיגה זר".

כותרתה של תקנה 567 א. "רישיון נהיגה לעולה חדש ולתושב חוזר".

בפסיקה ניתן למצוא רצון מוצדק שלא לקפח אזרחים ישראלים ביחס לאזרחים זרים, מקום שנתונים דומים לאלה ולאלה מבחינת נהיגתם בכבישי ישראל.

המהות בבסיסה היא, כך נראה, דאגה לכך שאדם הנוהג בכבישי ישראל יידע לנהוג ברכב ויעבור את אותן בחינות ובדיקות נדרשות המקנות ומשמרות רשיון נהיגה ע"י רשות מוסמכת של מדינה.

לצד כך, גם מתבקש כי בהתקיים תנאים מסויימים (כמפורט בתקנות) ראוי לו לנוהג בישראל לאחוז כבר ברשיון נהיגה ישראלי ואין עוד להסתפק ברשיונו הזר.

בקשר לנסיבותיו של הנהג המסויים בתיק שבפני , בחרו הצדדים במשותף ובהסכמה שלא לקיים דיון בו יושמעו עדויות, אלא להסתפק בהגשה בהסכמה של ראיות כתובות מסוימות (ובהן הודעתו של הנאשם במשטרה – הודעה שיש בה הן התייחסות לקרות התאונה והן התייחסות לרשיונו ולמעמדו ומעשיו בארץ ובחו"ל).

מן הראיות עולה שאין מחלוקת שהנאשם הוא אזרח ישראלי בעל תעודת זהות ישראלית.

מהודעתו של הנאשם במשטרה גם למדים שהוא ביצע עליה (עליה לארץ) בשנת 2004.

אלא שמשנת 2004 ועד שנת 2009 (עת התרחש האירוע דנן) חלפו כ-5 שנים, ומהתוכן של הודעתו של הנאשם (שלא נסתרה שהרי הוגשה בהסכמה) נלמד שלדבריו רוב זמנו הוא מצוי בחו"ל ולא בארץ.