מדינת ישראל נ' מישייב(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

הנאשם שבפניי כבן 34 שנה הודה בהזדמנות הראשונה בכך שביצע עבירות אלימות גופנית ומילולית כלפי שוטרים בזמן מילוי תפקידם.

מקבלת אני את עמדתה של ב"כ המאשימה לענין חומרת העבירות במהות ובנסיבות, שכן עבירות של אלימות כלפי עובדי ציבור בכלל ושוטרים בפרט הינן עבירות אשר נושאות חומרה יתרה הפוגעות ביכולת האכיפה של הרשות המרכזית והמשמעותית שמטרתה וכל מהותה לדאוג לאכיפת החוק והסדר, כך שכל אזרחי המדינה יוכלו להמשיך את חייהם ולהתנהל בצורה ראויה.

לאחרונה העבירות של אלימות כלפי שוטרים בפרט בזמן מילוי תפקידם הפכה להיות תופעה נפוצה עד כדי מדאיגה, שכן מפגשים רבים בין אזרחים לשוטרים מקבלים פן אלים מצד האזרחים ובכך יש פגיעה של ממש כפי שציינתי, גם באושיות המשפט .

ביהמ"ש מחוייב ליתן הגנה לשוטרים בזמן מילוי תפקידם על מנת לאפשר להם לבצע את תפקידם, ולא בכדי המחוקק כמו גם בתי המשפט לאחרונה לאור נפיצות התופעה מחמירים עם מי שמבצעים עבירות אלימות כלפי שוטרים בזמן מילוי תפקידם.

בענייננו, הנסיבות נושאות חומרה יתרה, שכן הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול אשר גם היא הפכה לתופעה קשה אשר משליכה על ביצוע עבירות בכלל ועבירות אלימות בפרט.

כתוצאה מכך שהנאשם היה נתון בגילופין כאשר המשטרה הוזעקה לביתו עקב התנהגותו בבית, הנאשם פתח בפרץ של אלימות כלפי השוטרים ולא הסתפק במעשה אחד, אלא חזר שוב ושוב על מעשי האלימות עד כדי שנשך את אחד השוטרים. בהמשך גם כאשר הובא כבר לתחנת המשטרה, המשיך לאיים איום חמור על אנשי המשטרה.

ביהמ"ש מחוייב ליתן ביטוי לחומרת המעשים הנ"ל וכל זאת גם על רקע עברו הפלילי של הנאשם כאשר לחובתו הרשעות מגוונות גם בעבירות אלימות כשהוא ריצה בעבר עונשי מאסר משמעותיים.

הנסיבות הנ"ל גם תואמות את תסקיר שירות המבחן שבפניי, ממנו עולה שהנאשם מאז גיל צעיר מעורב בפלילים כשהוא משתמש באלכוהול וגם בסמים באופן נקודתי אמנם.

הנאשם אינו מסוגל לקחת אחריות ולעבור הליך של גמילה למרות שהוא מודע לכך שלאלכוהול השפעה של ממש ועל יכולתו לשלוט בתגובותיו, כך שהוא נוקט באלימות כאשר הוא נתון להשפעת אלכוהול. הוא ניסה לעבור באופן עצמאי הליך בתנאים אמבולטורים ולא הצליח לעמוד בו וכמובן שגם אינו מוכן לעמוד בהליך של גמילה בקהילה סגורה, אמנם לא משום שאינו מעוניין או אינו מודע למצבו, אלא פשוט אינו מסוגל לעמוד בהליך טיפולי קשה וארוך במסגרת סגורה. לא בכדי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית והצביע על הסיכון העתידי מהתנהגותו דווקא על רקע חוסר יכולתו לעבור הליך טיפולי לו הוא זקוק.

לפיכך לאחר שסקרתי ושקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, תוך שאני נותנת משקל גם לעובדה שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך זמן שיפוטי וגם זמנם של עדים, אין מנוס מליתן ביטוי משמעותי בענישה על האינטרס הציבורי ולסיכון של הנאשם לחברה בכלל ולשוטרים בפרט, ובהתאם אני דנה את הנאשם לעונשים כדלהלן:

1.אני דנה את הנאשם ל- 15 חודשים מאסר בפועל החל מיום 19.4.10 .

2.מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה מסוג אלימות גופנית או מילולית כלפי שוטרים בזמן מילוי תפקידם, שענשה שנתיים מאסר ומעלה עפ"י חוק העונשין התשל"ז – 1977, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

3.אני מורה לנאשם לפצות את השוטרים יצחק כתב ומרדכי הראל בסך של 500 ₪ כל אחד.

הפיצוי ישולם באמצעות מזכירות ביהמ"ש תוך 90 יום מיום שחרורו.

המזכירות תמציא עותק הפרוטוקול לשירות המבחן.

הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ב אב תש"ע, 02/08/2010 במעמד הנוכחים.

פנינה ארגמן, שופטת