מדינת ישראל נ' מישייב(אסיר) ואח'

גזר דין נאשם 1

1.נאשם 1 הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה על סעיף 380 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), תקיפת שוטר במילוי תפקידו, עבירה על סעיף 273 בחוק, איומים, עבירה על סעיף 192 בחוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה על סעיף 275 בחוק.

2.העדויות והראיות מפורטות בהרחבה בהכרעת הדין ולא אחזור עליהן.

3.בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר חובה ממנו עולה, כי הנאשם בן 25, רווק ומתגורר עם הוריו. הנאשם ומשפחתו עלו ארצה בשנת 1990 מברית המועצות (קווקז), בהיות הנאשם בן שנתיים. עולה כי הנאשם סיים 10 שנות לימוד ללא תעודת בגרות, ושיתף כי התקשה להשתלב בבית הספר מבחינה חברתית וחש תחושת ניכור ודחייה. הנאשם שירת בצה"ל שירות חלקי, עד לשחרורו בגין אי התאמה ובעיות התנהגות. עולה כי בשירותו הצבאי נשפט בגין עבירות נפקדות והחזקת סמים. לאחר שחרורו מהצבא עבד הנאשם בתחום האלומיניום ובעבודות מזדמנות, ואילו בשנתיים האחרונות אינו עובד עקב מצב נפשי ירוד.

הנאשם החל טיפול פסיכיאטרי במאי 2013, על רקע מצבו הנפשי שלא אפרט לגביו מפאת צנעת הפרט, אך בכללי נראה כי הנאשם מסוגר בביתו, ניתק קשרים חברתיים, מתקשה להשתלב במסגרת תעסוקתית ומטופל תרופתית.

לעניין העבירות, התקשה הנאשם לשתף באירוע העבירה, וטען כי אינו זוכר את פרטי האירוע. הנאשם קשר את שתיית האלכוהול ללחץ חברתי, ושלל בעיית אלכוהול. עוד מסר כי מזה כשנתיים נמנע לחלוטין משתייה. בשיחה עמו נטה הנאשם לבכי, חוסר ריכוז ונטה להתמקד בעצמו. משיחה שנערכה עם אם הנאשם, עולה כי הינה עושה מאמצים לעזור לנאשם, ומבטאת תחושת דאגה למצבו אותו קשרה למצבו של אביו החולה וחוסר זמינותה שלה לטיפול לילדיה.

שירות המבחן התרשם מבחור מופנם וסגור המתקשה ביצירת וקשר ונוטה לחשדנות. הנאשם התקשה לרכוש אמון בשירות המבחן ופעל על פי דחפים פנימיים. ניכרה נטיית הנאשם לעמדה קורבנית ולהשלכת האשמה על סביבתו החיצונית. נראה כי הנאשם הדרדר לקשרים חברתיים שוליים בהם מצא מסגרת השתייכות בעייתית. גורמי הסיכוי לשיקום, הינם מעורבים ואינם חד משמעיים.

על כן, המליץ שירות המבחן להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, שיהווה הצבת גבול עבור הנאשם, וימנע ממנו את המפגש עם דמויות עברייניות.

4.ב"כ המאשימה טענה בטיעוניה לעונש, כי לחובת הנאשם עבר פלילי בעבירות סמים, העדר מן השרות שלא ברשות, החזקת סכין, הכשלת שוטר, והנאשם ריצה תקופת מאסר בן חודש במסגרת שירותו הצבאי.

עוד טענה כי התסקיר בעניינו של הנאשם הינו שלילי, שכן הוא שלל את בעיותיו בתחום האלכוהול, לא זכר את פרטי האירוע, הציג תמונה קורבנית ולא נראה כי מתקיימים לגביו שקולי שיקום. לנאשם עבר פלילי משמעותי, במיוחד כאשר משווים את מספר העבירות לגילו, ונסיבות המקרה בו הורשע מעלה את הסכנה הנשקפת לציבור בכללותו. נוסף על כך בעת האירוע היה הנאשם בגילופין, וגרם לשבר בידו של השוטר דמיטרי בויאנקוב (להלן: "השוטר"). עובדות אלו משמשת כנסיבות לחומרה. בנוסף טענה כי הנאשם לא השכיל לחדול מהתנהגותו ואורח חייו העברייניים ולא הורתע מן הענישה שהושתה עליו בהליכים קודמים.

עוד הוסיפה וטענה כי לעבירות של תקיפה ואיומים כלפי שוטרים חומרה יתרה, המהווה התנהגות שלוחת רסן אשר קוראת תיגר על אושיות השלטון, תוך התעלמות מן החוק. על כן, לדידה, על בית המשפט להשית על נאשמים שהורשעו בעבירות מעין אלה עונש מרתיע, שעומד בדירשות החוק למאסר חובה בגין עבירת תקיפת שוטרים, המעדיף את שיקולי ההרתעה והגמול, וזאת כדי לחזק את ידי השוטרים המתמודדים עם מעשי אלימות שנעברים כלפיהם בידי הציבור.

ב"כ המאשימה הציגה פסיקה, לעניין מתחם העונש בעבירות תקיפת שוטרים ואיומים, וטענה כי מתחם העונש ההולם הינו החל מ-6 חודשי מאסר ועד 36 חודשים.

על כן, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר ברף הגבוה של המתחם, מאסר על תנאי מרתיע, קנס ופיצוי.

5.ב"כ הנאשם טענה בטיעוניה לעונש, כי נסיבות חייו של הנאשם הינן קשות ביותר, כאשר יש לזכור כי הנאשם עצמו הותקף באירוע וסבל מחבלות פיזיות. בעקבות האירוע מצבו הנפשי של הנאשם הדרדר, הוא מסתגר בביתו, לא יישן ופנה לטיפול פסיכיאטרי וטופל תרופתית. מתסקיר שירות המבחן עולה כי נטה לבכי והתנהלותו שיקפה מתח פנימי שחווה. מתסקיר לא עולה כי הנאשם הינו בעל דפוסים עברייניים או מהווה סכנה לציבור.

עוד טענה כי, הנאשם לקח אחריות על חייו ומנסה לשקמם ככל יכולתו למרות הטראומה שחווה. הנאשם נרתם לטיפול פסיכיאטרי, נוטל טיפול תרופתי, ניתק קשרים עם גורמים שוליים, נרשם ללימודים ולא ביצע עבירות נוספות מאז האירוע.

בנוסף טענה, כי מתחם העונש העולה מהפסיקה שהוגשה על ידי המאשימה אינו רלוונטי לעניינינו, שכן נסיבות הנאשמים ונסיבות המעשים שהוצגו שם שונים בתכלית מהנסיבות בתיק זה. ב"כ הנאשם הגישה פסיקה לעניין מתחם, וטענה כי בתי המשפט אף נמנעו מהרשעת נאשמים שביצעו עבירות של תקיפת שוטרים, או הטילו עונשים מגוונים כגון: של"צ, עבודות שירות וכד'.

עוד הוסיפה וטענה, כי האינטרס הציבורי ימצא ביטוי בהימנעות משליחת הנאשם אל מאחורי סורג ובריח, מהטעם כי השמתו במאסר של נאשם צעיר בעל נסיבות אישיות כשל הנאשם תגרום ליצירת עבריין נוסף לחברה.

על כן, עתרה ב"כ הנאשם להסתפק בהשתת עונש של מאסר על תנאי על הנאשם.

6.הנאשם ניצל את זכותו למילה האחרונה, אמר כי הוא מצטער שהוא מצא את עצמו בסיטואציה הזו, וכי לעולם לא יגיע יותר לבית המשפט בתור נאשם.

7.המדובר בעבירות של תקיפת שוטר הגורמת לחבלה של ממש, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) בחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' בחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.