מדינת ישראל נ' מימון(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעניינו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש.

הנאשם זוכה מעבירת איומים.

הנאשם יליד 1960 ולחובתו רשומות 28 הרשעות קודמות בעבירות שונות, בין השאר, בגין עבירה של היזק לרכוש במזיד, עבירות תקיפה ואיומים.

הנאשם במהלך השנים ריצה תקופות מאסר שונות ( ראו גליון הרשעות קודמות, הרשעה מס' 6, 7, 10, 11, 12, 15, 16, 21, 22, 23, 24, 26 ו-28).

בגין הרשעתו מיום 30.3.09 תלוי ועומד כנגד הנאשם מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 7 חודשים בין השאר בגין עבירה של היזק בזדון ועבירת תקיפה.

התביעה בטיעוניה לעונש עתרה להטיל על הנאשם עונש ממשי וכואב בדמות מאסר בפועל ממושך, מאסר מותנה וכן עתרה להפעיל במצטבר את המאסר המותנה התלוי נגד הנאשם, עתרה להטיל על הנאשם קנס כספי משמעותי, וכן עתרה לחייבו לפצות המתלונן ובנוסף עתרה להפעיל את התחייבות הכספית.

התביעה טענה כי עסקינן בנאשם שבחר בדרך חיים עבריינית וביצע עבירות בעודו אסיר ברישיון, וציינה כי הנאשם ריצה בעבר תקופות מאסר המצטברות ל-144 חודשי מאסר.

התביעה הפנתה להלכה הפסוקה אשר לאורה על בית המשפט לפעול בחומרה כלפי הנוקטים במעשי אלימות.

מנגד, ב"כ הנאשם עתר שלא להחמיר עם הנאשם בנסיבות המקרה הנדון.

ב"כ הנאשם הפנה לכך שבסופו של ההליך הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה שנסיבותיה היו שהנאשם תפס המתלונן בידו וגרם לו לסימן אדום, אשר בדיעבד נעלם לאחר מספר שעות.

ב"כ הנאשם טען שהפעלת המאסר המותנה בנסיבות אלה אינה מידתית לעבירה עצמה, ועתר להורות על הארכת המאסר המותנה.

ב"כ הנאשם הפנה לגזרי דין שניתנו בעניינם של אחרים, בהם הורו כב' בתי המשפט על הארכת המאסר המותנה בנסיבות בהן המאסר המותנה היה בלתי מידתי לאופי העבירה שהפעילה את המאסר המותנה.

ב"כ הנאשם טען כי יש לאזן בין המקרה בו הורשע הנאשם לבין העונש שעומד כנגדו, וטען כי הפעלת עונש מאסר מותנה למשך 7 חודשים בנסיבות המקרה הנדון, ולאור הרקע להתרחשות הארוע והרקע המשפחתי ובשים לב לכך שהנאשם זוכה מעבירת האיומים, שהיתה הרקע לארוע, לאור כל האמור טען כי הפעלת המאסר המותנה אינה מידתית ועתר להורות על הארכתו.

לציין כי סברתי על אף שלא נתבקשתי על ידי מי מהצדדים, כי במקרה הנדון, בשים לב לכך שלחובת הנאשם מחד גיסא מאסר מותנה בר הפעלה ועברו הפלילי כבד ומאידך גיסא נסיבות הארוע נשוא ההרשעה, שיש מקום ששרות המבחן יבחן עניינו של הנאשם, על מנת שניתן יהיה ללמוד על אופיו והתנהלותו ומניעיו מעבר לעובדות שהובאו לפניי.

שרות המבחן בחן עניינו של הנאשם וציין בין השאר כי הנאשם אינו תופס התנהגותו כבעייתית ואינו לוקח אחריות על מעורבותו השולית לאורך השנים.

שרות המבחן התרשם מאדם בודד המקיים לאורך שנים אורח חיים שולי, מצוי מזה זמן רב במצב ירוד מבחינה נפשית, קוגנטיבית ותפקודית, אינו מטופל ואינו מבטא נזקקות טיפולית.

שרות המבחן ציין כי בין הנאשם למשפחתו סכסוך מתמשך שלא בא לידי פתרון והנאשם לא לוקח אחריות על התנהגותו הבעייתית והאלימה, משכך סבר שרות המבחן שהנאשם אינו מתאים לקשר עם השרות ומסר כי השרות אינו יכול לשלול סיכון להישנות דומה בעתיד.

לאחר קבלת התסקיר חזר ב"כ הנאשם על עתירתו להורות על הארכת המאסר המותנה לאור הרקע הקשה בו גדל וחי הנאשם, וכן לאור הסכסוך המשפחתי המתמשך, ושב וטען שהעונש המותנה אינו מידתי בנסיבות המקרה.

באשר ללקיחת אחריות, הפנה לכך שבסופו של יום זוכה הנאשם מחלק מכתב האישום שהוגש נגדו. התביעה מנגד, דבקה בעמדתה.