מדינת ישראל נ' מיכלאשוילי

החלטה

זוהי בקשה לפסול את המשיב מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק עיקרי בו מיוחסות לו עבירות של גרימת תאונת דרכים נזק וחבלה, נהיגה רשלנית, נהיגה בשכרות, סטיה מנתיב. נטען נגדו שהיה שיכור ובדגימת נשיפה נמצא ריכוז של 280 מיקרוגרם. הבקשה משום מה הוגשה לאחרונה. הובאה לשולחני בסל העבודה רק ביום 26.1.2010. קבעתיה לדיון ליום 4.2.2010. אין עוד חולק שהמדובר בעבירות מיום 18.9.09 וכעולה מהבקשה רק ביום 23.9.09 נפסל המשיב פסילה מנהלית למשך 30 יום לאמור זו הסתיימה זה מכבד בשלהי אוקטובר 2009 והנה רק מקץ אותה תקופה שעליה דיברנו, הוגשה זו הבקשה.

בישיבה מיום 4.2.10 לאחר שהתרשמתי מהמשיב שלא היה מסוגל לייצג עצמו בתיק זה החלטתי למנות לו סניגור ציבורי. לפיכך דחיתי הדיון להיום. מונה למשיב סניגור ציבורי מלומד לייצגו אשר טען היום טענות ככל שניתן. ניכר כי הוא בקיא בסוגיה שבה מדובר.

יאמר מייד אינני מתיימר בשלב זה בהליך זה לקבוע כי המכשיר בו נעשה שימוש או הבדיקה נעשתה כאן, איננה אמינה, מהימנה ואיננה יכולה לשמש כראיה לכאורה לשלב זה של הדיון. נהפוך הוא, כבר נקבע לא אחת והדברים ברורים מאליהם כי הבסיס הראייתי לשלב זה של הדיון איננו בהכרח כזה שיביא להרשעה בדין. כך אפילו במעצרים עד תום ההליכים, לא כל מי שנעצר עד תום ההליכים, מורשע בדין ולא כל מי שמשוחרר ממעצר עד תום ההליכים, גם בשל בעייתיות בחומר הראייתי מזוכה בסופו של יום.

חזרתי ועיינתי בחומר החקירה ונחה דעתי כי בניגוד לטענות הסניגור כי היה מדובר בניסיון לא צליח של חניה של רכב בין רכבים ואין הדבר מעלה או מוריד שהמדובר במקום מתחת לביתו של המשיב או שגם הרכב האחר שייך אליו, ניכר ועולה בברור מהחומר הראייתי שבתיק ודי בעדות עדת הראיה כי המשיב היה מצוי תחת השפעת משקה אלכוהול ונהיגתו היתה חסרת זהירות מתחילתה ועד סופה ולא אתאר כפי שמתארת העדה את מסלול נהיגתו ואת מה שעבר ואת מה שעורר את חשדה להתקשר למשטרה. יפה עשתה משטרת ישראל שהגיעה מייד למקום. לא מצאתי שום ביסוס לטענת הסניגור שהמדובר בליקוי מכני שגרם לתאונה. נהפוך הוא, מדובר כאן גם על נהיגה קדימה, אחורה שאינה עולה בקנה אחד עם טיעוני הסניגור. יפה עשתה המשטרה שהגיעה למקום ופתחה בחקירה אך חבל שכאמור בקשה זו הוגשה באיחור משמעותי של כמה חודשים.

מעבר לבדיקה הקיימת בתיק שכאמור בשלב זה לא ניתן לומר עליה שאיננה אמינה ואיננה קבילה, גם מגרסת המשיב עצמו עולה כי שתה, קשה לי להאמין שההשפעה שנמצאה בבדיקה היתה כתוצאה ממיץ האשכוליות כפי שטען הסניגור, על כל פנים חזון למועד ואם במשפט עצמו יוכח שמיץ אשכוליות גורם לבדיקה לא תקינה, חשוב מאוד שהסניגור יפרסם בצבור להיזהר ממיץ האשכוליות.

במקרה דנן אני קובע כי לצורך שלב זה של הדיון נחה דעתי שקיימות ראיות לכאורה די והותר כי המשיב עבר לכאורה את ארבעת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום שאך בנס לא נגרמה כאן פגיעה בנפש, שהנזק היה נזק לרכוש בלבד אך גם לגביו לא ניתן להקל ראש. כשאדם נוהג ברשלנות, בשכרות, סוטה מנתיב נסיעה וגורם לתאונת דרכים, אינך יודע כיצד היא תסתיים.

באשר לטענה כי הבקשה הוגשה באיחור, אין ספק שזו טענה רצינית שלא ניתן להתעלם ממנה. יחד עם זאת, עובדה זו כשלעצמה אכן איננה מכריעה. קיימות בעניין זה כמה החלטות, אחת של השופטת נאוה בן אור מבימ"ש מחוזי בירושלים, האחרת הציגה לי ב"כ המבקשת של השופטת רויטל יפה כץ מבימ"ש מחוזי בבאר שבע בתיק 22053/06 שלמרות ששם היה מדובר בתקופת שיהוי של כשנה תמימה לאחר תום הפסילה המנהלית, סברה כב' השופטת המלומדת שיש להעדיף את בטחון הציבור ושלומו על פני טובתו של המשיב ובמסגרת זאת יש לעשות הכל כדי להבטיח את שלום הנוסעים והולכי הרגל מפני פגיעה אפשרית בגופם. לכן נעתרה לבקשה במלואה. לא התעלמתי ששם היה מדובר באירוע חמור שבעתיים מהמקרה שבפנינו אשר הסתיים גם במותו של אדם. לא התעלמתי מהעובדה שהמדובר שם בעבירות חמורות שיוחסו למשיב של הריגה, פציעה, נהיגה במהירות העולה על המותר, אי ציות לאותות הרמזור.

חזרתי, בחנתי ושקלתי את הדברים. לא התעלמתי מגילו של המשיב, מעברו, מנסיבות ביצוע העבירות לכאורה, מהעובדה שכאמור חזר וקיבל את רישיון הנהיגה בתום הפסילה המנהלית בשלהי אוקטובר 2009 ולכאורה נהג מאז הגם שלא נעלמה מעיני ההערה שמצאתי לנכון לציין בעמ' 3 ש' 14 בגמר הדיון הקודם שיפה שיעשה המשיב אם מרצונו הטוב והחופשי יגזור על עצמו לא לנהוג עד להחלטה סופית בזו הבקשה. גם ציינתי שבסמכות משרד הרישוי לזמן המשיב לבדיקה רפואית לבדוק האם בהתחשב בגילו ובמצב בריאותו הוא כשיר להחזיק ברישיון נהיגה שהדבר מנותק מההליך שבפני.

לאחר ששקלתי כלל השיקולים, באתי לכלל מסקנה כי במקרה דנן כדי להבטיח את שלום הציבור ובטחונו ולמנוע פגיעה נוספת ברכוש או חלילה בנפש מצד נהיגתו של המשיב, יש מקום להעתר לבקשה ואולם במגבלה ובסייגים בהתאם להלכה הפסוקה ולשיקולים שחייב אני לשוות אותם לנגד עיני כאן.

אני מחליט להעתר לבקשה במובן זה שפוסל את המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד לתאריך 15.7.2010 לאמור בטרם פגרת בתי המשפט הבאה עלינו לטובה מתוך תקווה שהתיק העיקרי יקבע לדיון במהרה ותנתן לו עדיפות ודחיפות. כמובן שאם יסתיימו ההליכים קודם לכן ובהתאם לתוצאה גם החלטתי זו תקבל שינוי בשינויים המחוייבים הכל על פי החלטה של בימ"ש מוסמך. כל עוד לא תינתן החלטה אחרת, החלטתי זו בעינה עומדת והמשיב יהיה פסול מלקבל או מההחזיק רישיון נהיגה עד יום 15.7.2010 או עד לסיום ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי, הכל לפי המוקדם, בהעדר החלטה אחרת של בימ"ש מוסמך.

בשולי הדברים, מצאתי להוסיף דברים נוספים אולי מעבר לצורך אך הם בעניין הכרח בל יגונה. אני מאחל למשיב אריכות ימים, בריאות טובה. נראה לי כי בהתחשב בגילו ובעיסוקו שאיננו מחייב לעניות דעתי באמת ובתמים נהיגה של כלי רכב, יכול להסתייע באחרים, בוודאי בקרובי המשפחה, בבן שמלווה אותו לדיונים ומסייע במלאכת התרגום שיבין שהחלטה זו לא רק ניתנה מתוך רצון להגן על הציבור מפני מסוכנותו ומסוכנותו איננה בכוונת מכוון אלא מיועדת היא גם לטובתו שלו שחלילה וחס לא ימצא עצמו שוב במצב שלכאורה ארע במקרה דנן, שאך בנס לא קופחו בו חיי אדם. לעניות דעתי, המצב שנוצר, לא נוצר באקראי, וגם אם לא בכוונת מכוון ובמזיד מצד המשיב, הרי ברשלנותו במצב בו נמצא.

לאחרונה נודע לי מקרה יפה של אדם בגילו של המשיב שלמרות שלא היה לו עבר פלילי ולמרות שלא הסתבך בעבירה כלשהי קם בבוקר ואמר בגיל שלי אני לא נוהג יותר, אסע עם אחרים, אסע במוניות אך בגיל שלי הנהיגה כבר איננה פשוטה וקלה כימים בהם הייתי צעיר, ערני.

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תש"ע, 04/03/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר

החלטה

לא מצאתי מקום להעתר לבקשת הסגור המלומד ואנמק בקצרה. נכון שמשעה שחלפה הפסילה המנהלית הוחזר רישיון הנהיגה לנהג והוא רשאי לנהוג. למרות שב"כ המדינה ביקשה להורות על פסילת ביניים עד לקיום הדיון גופו דחיתי את הבקשה שכן לא מצאתי מקום להעתר לבקשה כזו נוכח הגשת הבקשה באיחור וטרם קיימתי דיון בגופם של דברים כאשר המשיב עדיין לא היה מיוצג. יחד עם זאת, הוספתי וציינתי מה שהמלצתי בידי המשיב. הוא לא היה חייב לקבל את המלצתי, כנראה שגם לא קיבל אותה לאור בקשת הסניגור המלומד. יחד עם זאת, היום, לעת הזאת, לאחר ששמעתי את כל הטיעונים, עיינתי בראיות, באתי לכלל מסקנה כי המשך נהיגתו של המשיב מסוכנת לציבור. אינני מוכן לתת את ידי להמשך הסיכון. העובדה שהבקשה הוגשה באיחור הנה מחדל של המדינה לכאורה. יחד עם זאת, לא מתקנים טעות בטעות נוספת. לא מצאתי שום נימוק לעכב ביצוע החלטתי זו לצורך הגשת ערר. הסניגור המלומד יכול להגיש ערר ויפה יעשה אם יעשה זאת אפילו היום אם בכוונתו לעשות כן. לא מצאתי שום בעיה אם המשיב לא ינהג עד הדיון בערר שיש להניח שיקבע בהקדם אולם ידי לא תתן לכך שהמשיב ימשיך לנהוג כאשר באתי לכלל מסקנה שהמשך נהיגתו מסוכנת לציבור ועם כל הכבוד למשיב והעובדה שהוא עובד במכירת שמבלולו, המכירה הזו יכולה להתבצע גם אם יגיע לאיזורי המכירה כשהוא לא נוהג. אני מעדיף שיהיה מחסור בשמבלולו ולא אעמיד בסכנה הולך דרך או עובר דרך אחד.

הבקשה נדחית. הדבר כמובן לא גורע במאומה מזכות הסנגוריה להגיש ערר עם בקשה מבימ"ש מחוזי להורות על עיכוב ביצוע וכאשר בימ"ש מחוזי יחליט, כמובן נרכין ראשינו בפניו.

בשולי הדברים, הייתי ממליץ בפני ב"כ המדינה ואולי אפילו בהסכמה לסניגור המלומד להקדים את הדיון בתיק העיקרי נוכח החלטתי שניתנה היום במיוחד לאור טענת הסניגור שמבקש עיכוב ביצוע, לאמור הוא חושש שהמשיב יהיה בפסילה תקופה ארוכה. נראה לי כי יפה יהיה לאור שינוי מצב הדברים ליידע את השופטת שקבע את התיק העיקרי לדיון כך שמעתי רק ליום 23.5.2010 להקדים את הדיון. לא מצאתי שום מניעה להקדים אותו לימים הקרובים למענה ואפילו תהיה כפירה, לעניות דעתי יש מקום להעניק לו עדיפות במידת האפשר ולקבוע ישיבת ההוכחות עוד בטרם הפגרה.

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תש"ע, 04/03/2010 במעמד הנוכחים.

חיים נחמיאס, שופט בכיר