מדינת ישראל נ' מיירה(עציר) ואח'

החלטה

1.זוהי בקשה לעיון חוזר במסגרתה עותר המבקש להורות על ביטול חלק מתנאי השחרור בערובה שנקבעו בהסכמת המשיבה מיום 19.04.2012 (מעצר הבית בו נתון ברחוב רודנסקי 8/9 תל אביב ) וכן, להתיר לו לחזור לעיר אשדוד ולהתגורר בכתובת מגוריו (להלן: השינוי המבוקש).

2.נטען על ידי ב"כ המבקש כי מתקיימים טעמים המצדיקים להיעתר לבקשה שתמציתן חלקו המינורי של המבקש במיוחס לו בכתב האישום נשוא הפרשיה, עבירות של הדחה בחקירה בנסיבות של ארגון פשיעה , שיבוש מהלכי משפט- נשוא האישום השמיני , וכן קשירת קשר לביצוע פשע, הלבנת הון, סיוע לאחר להתחמק מתשלום מס, רישום חשבונית כוזבת הכול במסגרת ארגון פשיעה – עבירות נשוא האישום אחד עשר.

עוד נטען, כי נסיבות מעורבותו כנטען בכתב האישום הן על רקע מכירת מכוניות במסגרת העסק החוקי והלגיטימי אותו מנהל המבקש ולא בכדי נטען על ידי המשיבה כי המבקש איננו "פעיל" בארגון פשיעה .

עוד נטען כי מניעת המבקש מהמשך ניהול עסקיו באשדוד מהווה פגיעה קשה וחמורה במטה לחמו ומאיימת אף לפגוע ביסוד עסקיו . בשים לב כי המשפט מתנהל כנגד תשעה נאשמים וטרם נקבעו מועדים לשמיעת הראיות, המשפט צפוי להמשיך תקופה ארוכה, שכן מדובר בכתב אישום המכיל מעל 500 עדי תביעה .

עוד נטען כי המבקש אדם נורמטיבי נשוי, ואב לשלושה ילדים, ללא עבר פלילי .

עוד נטען כי מעבר לתנאי מעצר הבית הוטלו על המבקש ערבויות כספיות בהיקף משמעותי ביותר, בוודאי יש בהם להבטיח כי לא ייפגע ההליך המשפטי, מה גם אין חשש לפגיעה כלשהי בהליך המשפטי מצד המבקש .

3.ב"כ המשיבה מנגד עותר לדחות את הבקשה בשים לב לאופי העבירות נשוא כתב האישום ונסיבות ביצוען לכאורה,עוד נטען כי לא חלף זמן ניכר מיום שחרורו של המבקש,עוד נטען כי קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט בשים לב לאמור בסעיפים 7-10 לעובדות נשוא האישום השמיני .

4.לענייננו, ראויים לציון שתי החלטות בית המשפט העליון, הראשונה בבש"פ 5564/11, פלוני נגד מדינת ישראל :

"הנה כי כן, שחרור לחלופת מעצר וטיב החלופה נגזרים לעיתים מעוצמת הראיות. חלופת מעצר הוא ביטוי שהשתרש בפרקטיקה אך אינו מופיע בחוק המעצרים, וסעיף 21(ב)(1) לחוק נוקט לשון "שחרור בערובה ותנאי שחרור". חלופת מעצר אין פירושה בהכרח מעצר בית מלא, ולרשות בית המשפט עומד מגוון של כלים, כמפורט בסעיף 48(א) לחוק המעצרים שעניינו ב"תנאי השחרור בערובה".

לא הייתי מזכיר דברים אלה, המובנים מאליהם, אילולא התחושה כי החלופה של מעצר בית מלא, הפכה לתנאי שחרור "אוטומטי" כתחליף למעצר בפועל. אך יש לזכור כי גם מעצר בית מלא הוא בגדר הגבלה, ואף הגבלה קשה, על חירות הפרט, במיוחד בהאידנא, שבירור התיק העיקרי עלול להתארך חודשים ואף שנים. אין זה מהדברים הקלים "לטפס על הקירות" משך חודשים רבים בין ארבעה כתלים. הבטלה עלולה להביא לידי שעמום והשעמום לידי חטא של הפרת תנאי מעצר הבית ולהסתבכות נוספת של הנאשם. לכך יש להוסיף כי מעצר בית ממושך עלול לפגוע בפרנסתו של הנאשם ושל בני ביתו התלויים בו למחייתו.

רוצה לומר, כי גם בקביעת תנאי החלופה, היד אינה צריכה להיות "קלה על ההדק", ותנאי החלופה והגבלת החירות צריכים להיגזר הן מעוצמתה של עילת המעצר והן מעוצמת הראיות בכל מקרה ומקרה."

בש"פ 3611/10 , עימד רמאל נ' מדינת ישראל :

אמנם ככלל אין מקום לכרסום בתנאי השחרור שנקבעו מבלי שחלף די זמן מההחלטה האחרונה בעניין זה, ומבלי שקמו נסיבות חדשות או התגלו עובדות חדשות. חלוף הזמן חשוב הן מאחר שזו מצוות המחוקק (סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996); הן בשל הצורך שלא להעמיס יתר על המידה על מערכות המשפט העמוסות ממילא; והן בשל הטעם המהותי שעומד בבסיס הזמן החולף, המאפשר לבחון האם ניתן ליתן בנאשם אמון מספיק בשביל להקל עוד בתנאי שחרורו. עם זאת, חלוף זמן ניכר, כדרישת הסעיף, הוא מושג שאף הוא תלוי בנסיבות העניין, ובמקרים המתאימים ניתן לחרוג מנוהג הפסיקה ולדון בבקשה להקלת תנאי המעצר חרף העובדה שחלפו אך חודשים ספורים מאז ניתנה ההחלטה האחרונה בעניין תנאי השחרור (ראו גם בש"פ 4672/92 בכר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.10.92)).

5.על רקע המבחנים שהותוו בפסיקה כמצוין לעיל , נבחן את עניינו של המבקש .

במסגרת טיעוני ב"כ המשיבה בדיון שהתקיים מיום 19.04.2012 נטען כי המשיבה מסכימה לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר בהינתן העובדה כי המבקש אינו נמנה על דרג "הפעילים" בארגון הפשיעה , אין לחובתו רישום פלילי.

יוצא אפוא שרמת המסוכנות הלכאורית הנשקפת מהמבקש הינה כה נמוכה שניתן לאינה באמצעות חלופת מעצר מרוחקת מהעיר אשדוד וכוללת פיקוח של ערבים והפקדה כספית משמעותית.

באשר לעילה הנוספת שעומדת לחובת המבקש דהיינו חשש לשיבוש מהלכי משפט , דומני שהערבויות שהוטלו במסגרת תנאי השחרור בהסכמה יש בהם כדי לאיין החשש כאמור.

השאלה שיש לבחון על רקע האמור לעיל, האם חזרתו של המבקש לכתובת מגוריו בעיר אשדוד בתנאים של מעצר בית חלקי יש בה כדי לפגום בתכלית החלופה ?

המבקש נשוי ואב לשלושה ילדים, מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד לפרנסתו ובבעלותו עסק למכירת רכבים בעיר אשדוד.