מדינת ישראל נ' מייק

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

בהתאם למצוות המחוקק, אני מודיע כי הנאשם זכאי.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לבית מגורים וגניבה – עבירות על סעיפים 406(ב) ו- 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.10.08 בין השעות 13:30 ל- 20:00 התפרץ הנאשם לחדרו של ניסים נשיא (להלן: "המתלונן") במלון החוף הירוק בנתניה (להלן: "המלון"), בכך שהזיז את תריסי חלון החדר, נכנס פנימה וגנב מסמכים, כרטיס אשראי, שני פלאפונים ומודם של מכשיר סלולארי.

הראיה המרכזית עליה מבוסס כתב האישום הינה מעתקי טביעות אצבע שנלקחו על ידי טכנאי מז"פ, מעל גבי צידו החיצוני של חלון החדר שנפרץ, ואשר נמצאו תואמים לטביעות כף ידו הימנית של הנאשם (ראו המסמכים ת/3-ת/6 ו-ת/7). הנאשם, מצידו, סיפק הסבר להימצאותן של טביעות אצבעותיו במקום, והשאלה העיקרית בה עלי להכריע הנה האם יש בהסבר זה כדי להקים ספק סביר באשמתו, בהתחשב במכלול הראיות שהובאו בפני. תשובתי לשאלה זו חיובית, ועל כן החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו. להלן יובאו נימוקיי.

הפריצה ואיתור טביעות האצבע:

מעדות המתלונן עולה כי במועד הנקוב בכתב האישום חזר ביחד עם בתו לחדרם השכור שבמלון, בו התגוררו כארבעה חודשים. הבת פתחה את הדלת, הבחינה בכך שכל החדר "הפוך" והזעיקה את המתלונן, אשר גילה כי החדר נפרץ על ידי פתיחת החלון האחורי ונגנבו הפריטים המוזכרים בכתב האישום. רשימת הפריטים הגנובים מופיעה גם בהודעתו ת/4, אשר הוגשה בהסכמה. עוד ציין המתלונן כי מתחת לאותו חלון יש "צמחייה צנועה ושטח אדמה מסביב". המתלונן זכר כי בעקבות פנייתו למשטרה הגיעו למלון נציגי המחלקה לזיהוי פלילי (להלן: "מז"פ"), והוא ליווה את טכנאי המז"פ לחדר והראה לו את החלון ממנו נכנס הפורץ. הטכנאי איתר מעתקי טביעות אצבע והביע תקווה כי האשם ייתפס. כמו כן ציין המתלונן כי שמע מאחד מעובדי המלון כי נפרצו באותה עת גם חדרים נוספים במלון.

טכנאי המז"פ שהגיע למלון בעקבות הגשת התלונה היה יגאל משקאוצן (להלן: "יגאל"), אשר אף ערך את דו"ח העתקת ט"א ת/3, בו נרשם כי הטביעות אותרו על גבי "חלון החדר בצידו החיצוני". יגאל העיד בפני ומסר כי בדק את החלון, אליו הופנה על ידי המתלונן, גם מבחוץ וגם מבפנים, אך איתר את הטביעות בצד החיצוני בלבד. לטענתו, על מנת להגיע אל החלון מבחוץ יש צורך לפלס דרך בין שיחי הרדוף, כך שהגישה אליו אינה קלה וטבעית. יצוין, בהקשר זה, כי טענות אלה אינן מופיעות בדו"ח שערך העד, ומאחר ועדותו נשמעה בחלוף למעלה משלוש שנים לאחר מועד ביקורו במקום, ובהתחשב בדברי המתלונן בדבר קיומה של צמחיה "צנועה" בלבד, אינני סבור כי יש לייחס לדבריו אלה של יגאל משקל של ממש. גם יגאל סיפר בעדותו כי לפי דברי מנהל המלון נפרצו מספר חדרים, אך הוא הופנה ובדק חדר אחד בלבד – חדרו של המתלונן. העד נשאל מדוע לא צילם את החלון ואת מקום איתור המעתקים והשיב כי אין חובה לצלם וכי הוא נוהג לצלם רק באירועים מסוג פשע חמור כגון במקרי שוד, אונס או רצח.

להשלמת התמונה אציין כי המעתקים שאותרו על ידי יגאל על גבי חלון החדר שנפרץ הועברו לבדיקת מומחה במעבדה לזיהוי טביעות אצבע במטה הארצי, ונמצאו תואמים לטביעות כף ידו הימנית של הנאשם ולטביעות חלק מאצבעות אותה יד, הכול כמפורט בחוות הדעת ת/6.

מעמדה המשפטי של טביעת האצבע:

"טביעת כף-היד הינה ראיה נסיבתית, המוכיחה כי האדם שטביעתו נמצאה בזירה היה בה, אך אין בכוחה להוכיח בצורה ישירה כי אותו אדם היה זה אשר ביצע את העבירה. ככל הראיות הנסיבתיות, יכולה טביעת כף-היד להוכיח, אף בהעדר כל ראיה נוספת מלבדה, כי העבירה אכן בוצעה על-ידי פלוני, ובלבד שאין בפיו הסבר סביר אחר להימצאותה בזירה (ע"פ 660/86 דהן נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 785, 788 (1987) ; ע"פ 3792/01 פדידה נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 לפסק-דיני (לא פורסם, 25.3.02), והאסמכתאות שם). ... יש לזכור כי לא די בגיבושו של תרחיש היפותטי להטבעתה של אותה טביעה, כי אם עליו להיות סביר, מתיישב עם השכל הישר וניסיון החיים, כמו גם עם התשתית הראייתית, ואם מקורו בעדותו של הנאשם – גם אמין (ע"פ 593/89 מדינת ישראל נ' נחום, פ"ד מד(4) 1, 2 (1990); ע"פ 660/86 דהן הנ"ל, בעמ' 788)"

(ע"פ 1250/07 אבו סולב נ' מ"י (לא פורסם, 13.12.07)).

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע מבחן תלת שלבי לבחינת אפשרות ההרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות גרידא, ובתוך כך גם על יסוד איתורן של טביעות אצבעותיו של נאשם:

"הסקת המסקנות מראיות נסיבתיות נעשית בשלושה שלבים: בשלב הראשון נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה ממצא עובדתי; בשלב השני נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת לכאורה את הנאשם בביצוע העבירה; ובשלב השלישי מועבר הנטל אל הנאשם להסביר את הנסיבות המפלילות שהוכחו לכאורה. הסברו של הנאשם יוכל לחלצו ממסקנה מרשיעה אם הוא סביר, מתקבל על הדעת וממשי, וזאת בשונה מהסבר כושל, מפוקפק או בלתי אמין. במסגרת בחינת סבירותו של ההסבר שסיפק הנאשם יש ליתן את הדעת גם על נסיבות מתן הגירסה. כך, למשל, אין עוצמתה של גירסה כבושה, שהועלתה בעקבות העלאת ראיה מפלילה, כעוצמתה של גירסת הגנה שהועלתה בהזדמנות הראשונה (ע"פ 543/79 נגר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 113, 140 (1980); ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 28.5.2007), פסקאות 11-5 לפסק-דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (להלן: פרשת קייס))."

(ע"פ 1624/04 ג'לבוש נ' מ"י (טרם פורסם, 14.5.09).

באשר לשלב הראשון של המבחן התלת שלבי, הרי שבמקרה שלפני אותרו טביעות כף ידו ואצבעותיו של הנאשם על גבי צידו החיצוני של חלון החדר שנפרץ. על יסוד ראיה זו ניתן לקבוע בוודאות כי במועד כלשהו, עובר ליום 22.10.08, בו נלקחו המעתקים, נגעה כף ידו הימנית של הנאשם בחלון הנ"ל. בממצא זה כשלעצמו אין כדי לקשור את הנאשם למעשה העבירה, אך דומה כי ניתוחן של מכלול הנסיבות האופפות את האירוע, כנדרש בשלב השני של המבחן שנקבע בפסיקה, תביא בהכרח אל המסקנה כי יש בראיות שהובאו כדי להצביע לכאורה על מעורבותו של הנאשם בעבירה, וזאת לנוכח מיקומן של הטביעות על גבי החלון אשר דרכו חדר הפורץ לחדר. כאן המקום להזכיר כי מדובר בחפץ נייח וכי גם אם אין קושי מיוחד להגיע אליו, הרי שבמהלך הטבעי של הדברים, אין מדובר במקום נגיש שבו צפויות להימצא טביעות אצבעותיו של אדם זר. הנה כי כן, לנוכח קביעות אלה, ובהתאם לשלב השלישי והאחרון של המבחן שנקבע, עובר הנטל אל הנאשם לספק הסבר חלופי למציאתן של טביעות אצבעותיו במקום, הסבר שבכוחו יהיה להטיל ספק בכוחן של אותן מסקנות לכאוריות אליהן הגעתי.

הסברי הנאשם:

בעקבות קבלת המברק ת/7 בדבר זיהוי המעתקים, שנלקחו על ידי יגאל, כתואמים לטביעות כף ידו של הנאשם, זומן הנאשם לחקירה ביום 8.2.09, למעלה משלושה חודשים לאחר ההתפרצות. לדבריו, אשר לא נסתרו, לא ידע מראש באיזה נושא הוא אמור להיחקר, ואף כשהחלה החקירה, כפי שעולה מהמסמך ת/1, נמסרה לו רק אזהרה כללית לפיה הוא חשוד בהתפרצות לדירה וגניבה. הנאשם מיהר להכחיש את המיוחס לו ואז החל החוקר לשאול אותו בנוגע להיכרותו עם בתי מלון שונים באזור נתניה. לגבי המלונות הראשונים השיב הנאשם כי מעולם לא שהה בהם, אך כשנשאל על מלון החוף הירוק, ציין הנאשם באופן מיידי כי כשלוש שנים קודם למועד חקירתו, עבד במלון זה, הוא המלון בו עסקינן, כעוזר נגר (ראו ת/1 ש' 12-19). הנאשם לא זכר את שמו של הנגר אך ציין כי הוא עדיין עובד במלון, כך שניתן לפנות אליו ולאמת את הטענות (שם, ש' 54-55).

הנה כי כן, סיפק הנאשם, כבר בהזדמנות הראשונה, וללא כל הכנה מוקדמת, הסבר מפורט, אשר יש בו לכל הפחות כדי להעיד על כך שנכח במלון דרך קבע במשך מספר חודשים, נכנס לחדרים שונים ביחד עם הנגר וביצע עבודות, במהלכן בה במגע, מטבע הדברים, אף עם חפצים שונים וחלקים שונים של אותם חדרים. המדובר בהסבר אשר עשוי, על פני הדברים, ובטרם ייבחן בפרוטרוט, לספק תשובה משכנעת לחשדות המתעוררים לנוכח הימצאותן של טביעות האצבע על חלון החדר שנפרץ.