מדינת ישראל נ' מיארה ואח'

גזר – דין

הנאשם, בן 27 שנים, הורשע על פי הודאתו בעבירה של שבל"ר בצוותא חדא, כמפורט בכתב האישום.

בהתאם לכתב האישום, ביום 30.4.09 השתמש הנאשם יחד עם אחר באופנוע מסוג 250JOYMAX בכך שנהגו באופנוע בצוותא בראש העין והעבירו אותו למקום אחר מזה שבו חנה.

במסגרת הטיעונים לעונש הוגש גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם.

מגיליון ההרשעות עולה כדלקמן-

הנאשם נשפט בשנת 2003 בבית משפט לנוער בעבירות של פריצה לבנין, היזק לרכוש במזיד וניסיון גניבה. בית המשפט גזר עליו קנס והתחייבות ללא הרשעה.

בנוסך הורשע בשנת 2003 בעבירות של שיבוש הליכי משפט והפרת הוראה חוקית והוטל עליו מאסר על תנאי וקנס.

בשנת 2007 הורשע בעבירה של תקיפת עובד ציבור משנת 2005 בגינה הושת עליו מאסר על תנאי.

בשנת 2010 הורשע בעבירה של חבלה במזיד לרכב משנת 2004 ובית המשפט השית עליו מאסר על תנאי ופיצוי.

בדיון מיום 30.6.11 הסכימו הצדדים כי הנאשם יישלח לקבלת תסקיר שירות המבחן, ובאם התסקיר יהיה חיובי יעתרו במשותף לשל"צ, מאסר על תנאי וקנס, כאשר לגבי אורך השל"צ יטענו הצדדים.

מהתסקיר עולה כי הנאשם הינו נשוי ואב לילד.

הנאשם גדל במשפחה מרובת ילדים במצב כלכלי קשה. בגיל 12 עזב את הלימודים והחל לעבוד בכדי לעזור למשפחה כלכלית. הקשר בין בני המשפחה תואר כקשר קרוב ותומך, על אף הקושי הכלכלי.

הנאשם מסר כי בגיל 15 החל את מעורבותו הפלילית וחבר לחברה שולית. מסר כי באותה תקופה גם החל לעשות שימוש בסמים ואלכוהול.

הנאשם מסר עוד כי אביו נפטר לפני כ- 6 שנים ובנסיבות אלה וכן בעקבות הסתבכויותיו הפליליות החל לשנות את אורח חייו. נמסר כי הנאשם לא שיתף באופן מלא ברגשותיו, בטענה כי הינו אדם סגור המתמודד עם קשייו בכוחות עצמו.

הנאשם הודה בביצוע העבירה נשוא כתב האישום אך טען כי לא התכוון לגנוב האופנוע.

התרשמות קצין המבחן היתה כי העבירה בוצעה על רקע דפוסי חשיבה בעייתיים וקושי בפתרון בעיות באופן נורמטיבי.

ההתרשמות הכללית של קצין המבחן היתה כי לנאשם קשיים אישיותיים מבחינת דפוסי חשיבה, קשיים רגשיים והתנהגותיים. הוא תואר כבעל קושי בדחיית סיפוקים וחוסר שיקול דעת, מתקשה לקחת אחריות ותולה מעשיו בגורמים חיצוניים.

הנאשם שלל נזקקות טיפולית והתנגד להשתלבות בהליך שיקומי.

במצב זה ולאור מאפייניו האישיותיים, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו.

עוד צוין כי הנאשם אינו מתאים לביצוע של"צ כענישה יחידה, וענישה שכזו ללא טיפול לא תוכל להפחית מהסיכון למעורבות פלילית נוספת.