מדינת ישראל נ' מטוייב(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של פריצה לרכב, תקיפת שוטר והיזק בזדון. כפי הנטען, ביום 11.3.03 בשעת ערב, בבית שמש, הגיע המשיב לרכב השייך למתלוננת כשהוא מבוסם, וניפץ את החלון הקדמי-ימני של הרכב. שוטר ששמע את הרעש וניגש למקום ראה את המשיב כשפלג גופו העליון בתוך הרכב. השוטר חבש לראשו כובע זיהוי וצעק "עצור משטרה". המשיב ניסה להימלט, אך נתפס בידי השוטר. בהמשך, בתחנת המשטרה, בעט ברגלו של שוטר אחר וחבט בפניו. משקפיו של השוטר נפלו, ומסגרת המשקפיים נשברה.

טיעוני הצדדים

המבקשת טענה, כי לנוכח עברו הפלילי של המשיב לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, ואין להפנות את המשיב לתסקיר. ההגנה הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טענה כי העבירות המיוחסות לא מקימות עילה סטטוטורית, ועל כן יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו אשר בבית שמש. עתירתה המרכזית היא להפנות את המשיב לתסקיר, לצורך בחינת החלופה ואפשרות טיפול. בחינה זו מתחייבת, לגישת ההגנה, שכן המשיב ביצע לכאורה את העבירה בהיותו מבוסם. עוד נטען, כי המשיב סובל מבעיית מעיים שלא מטופלת בבית המעצר.

דיון

המעשים המיוחסים למשיב אינם הנתון הרלבנטי היחיד. לחובתו עבר פלילי עשיר, הכולל 17 פסקי דין מרשיעים במספר רב של עבירות, אשר בוצעו מאז סוף שנות השמונים ועד ימינו. המדובר בעשייה מתחומי הרכוש, זיוף, סחיטה באיומים, אלימות, תקיפה והפרעה לשוטרים ועוד. על המשיב נגזרו, במהלך השנים, 11 תקופות מאסר, שהאחרונה בהן – תקופה של 36 חודשי מאסר – נגזרה ביום 16.9.09 על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, בגין ביצועו של שוד מזויין. עוד הוטל על המשיב בפסק דין זה מאסר מותנה, שלא יבצע עבירות אלימות במשך שלוש שנים מיום שחרורו.

כידוע, גם עבירת רכוש יכולה להקים עילת מעצר, ולחייב מעצר. זאת, בפרט, כאשר לנאשם עבר פלילי המעיד, בשילוב העבירה הנדונה, על רצידיביזם ועל קושי במתן האמון הדרוש, לצורך שחרור לחלופה (ר' למשל בש"פ 45/10 מסארווה (8.1.10); בש"פ 2911/08 שוקרון, בפיס' 15 (10.4.08); (בש"פ 380/08 בדר (5.2.08))).

זאת ועוד, הלכה מושרשת היא כי שקילת האפשרות לשחרורו של נאשם לחלופה מעצר נעשית בשני שלבים. ככל שבית המשפט סבור כי לא ניתן לאיין את החששות הנלווים לשחרורו של הנאשם בחלופת מעצר כלשהי, לא מתבצע השלב השני של בחינת מידת ההתאמה של חלופות קונקרטיות לנסיבות העניין, באמצעות תסקיר או בלעדיו (בש"פ 7873/12 פלוני (20.11.12) והמקורות הנזכרים שם).

כך במקרה דנן. מן הרישום הפלילי עולה, כי המשיב בחר בפשע כדרך חיים. במהלך רוב חייו הבוגרים הוא מבצע עבירות, נכנס ויוצא מבתי הסוהר, וחוזר לסורו. העבירות המיוחסות כיום בוצעו לכאורה תקופה קצרה לאחר שסיים לרצות שלוש שנות מאסר, ולמרות מאסר מותנה.

החששות העולים מנתונים אלה הם כפולים: תחילה, לנוכח הרצידיביזם הבולט קיים סיכון גבוה כי אם ישוחרר המשיב ממעצר, ישוב לפשוע. ושנית, לנוכח יחסו לחוק, הרשעותיו הקודמות בתקיפת אנשי אכיפה ובהפרעה להם, והאירוע הנוכחי בו ניסה להימלט ממעצר ובהמשך תקף (שוב) שוטר, קשה עד מאוד לתת בו את האמון, כי ימלא אחר תנאי שחרור וכי יתייצב להמשך משפטו. אמון, שהוא תנאי חיוני לשחרורו ממעצר.

עוד אין מקום להיזקק לתסקיר, לצורך בחינת אפשרות טיפול בהתמכרות לאלכוהול. תחילה, אין בפני ראיות לפיהן המשיב סובל מהתמכרות שכזו. ביצוע העבירה הנדונה כשהוא מבוסם לא מוכיח התמכרות. שנית, השלב הנכון לבחינת הליך של גמילה הינו ההליך העיקרי,ולא שלב המעצר. החריגים לכך, המותנים בכך שהנאשם החל בטיפול לפני ביצוע העבירה, בסיכויי גמילה גבוהים ובחלופה שתיתן מענה לסיכון הגלום בשחרורו, לא נטענו או הוכחו בפני (בש"פ 7873/12 פלוני (20.11.12); בש"פ  8791/10 לוי (20.12.2010); בש"פ 1981/11 סוויסה (21.3.2011)).

אני סבור, כי מעצרו בפועל של המשיב הינו הכרחי, וכי חלופת מעצר לא תוכל לספק מענה למסוכנותו הגבוהה ולחשש לסיכול ההליך הכרוך בשחרורו. על כן, אינני מוצא מקום להפנותו לשירות המבחן, העמוס לעייפה.

אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ג, 19 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: