מדינת ישראל נ' מחרום(אסיר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים והטרדת עד.

על פי המתואר בכתב האישום ביום 20.7.10, במועד שאינו ידוע למאשימה איים המשיב בפגיעה שלא כדין באישתו ובבתם המשותפת בשם סברין בכך שאמר לאישה כי ירצח אותה וישפוך על פניה ועל פני הבת מי חומצה באם יטיל עליו בית משפט מאסר בפועל. הרקע לאיומים אלו הוא הגשת כתב אישום נגד המשיב בתיק פלילי 34100-12-09 בגין תלונת האישה על תקיפתה בידי המשיב. בתאריך 26.7.10 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לענייני משפחה לפיה נאסר על המשיב להיכנס לדירה מה מתגוררת אישתו ברח' 7041/1 בשכונת הורדים בנצרת וכן נאסר עליו להטריד אותה. באותו יום בשעות הערב הגיע הנאשם לבית כשהוא כעוס וניהל שיחה עם אישתו אשר הודיעה לו שיש נגדו צו הרחקה ולכן ביקשה כי יעזוב את הבית. בתגובה קילל המשיב את האישה ואיים לפגוע בה ולרצוח אותה.

בבקשה טענה המדינה כי למשיב עבר פלילי בגין עבירות של אלימות וסמים ובגין עבירת הסמים הוא נדון ביום 24.6.10 ל-4 חודשי מאסר בפועל אותם הוא מרצה בעבודות שירות.

עוד נטען כי מחומר חקירה עולה כי התנהגותו של המשיב כלפי המתלוננת והסובבים אותה הינה אובססיבית והוא אינו נרתע מלאיים ולקלל את המתלוננת על אף שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה נמסרה לידיו עוד לפני המעשה.

לטענה עברו של המשיב וחומרת האיומים שהשמיע באוזני אישתו מלמדים על מסוכנות גבוהה מצידו הן לאישה והן לבת.

נטען עוד כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט מאחר שהוא לא בחל באמצעים כדי להפחיד ולהטריד את המתלוננת ואת בתם המשותפת בשל היותם עדות תביעה בתיק הנוסף המתנהל נגדו.

הסנגור טען באריכות הן לעניין קיומן של ראיות לכאורה והן לעניין קיומה של עילת מעצר. הוא הצביע בסיכומיו על סתירות לכאורה בגרסאות האישה ולטעמו סתירות אלה מערערות את אמינות הגרסה, פוגעות במשקלה באופן שמפחית עד מאוד את פוטנציאל ההרשעה על פי. על כן הוא ביקש לא לראות בעדות האישה משום ראייה לכאורה המספיקה לצורך הארכת מעצרו עד תום ההליכים. לעניין קיומה של עילת מעצר נטען כי מדובר בעבירה של איומים אשר נמצא במדרג הנמוך ביותר מבחינת חומרה ולטענתו לא מדובר בעבירת אלימות כלפי בן משפחה. לגבי עברו ציין הסנגור כי עבירת האלימות המיוחסת למשיב בוצעה לפני זמן רב ואין בה כדי להעיד על מסוכנותו. עבירת הסמים בוצעה לפני כ-4 שנים וגם היא אינה מצביעה על מסוכנות מצד המשיב.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

באשר לקיומן של ראיות לכאורה הרי מעדות האישה עולה בבירור המיוחס למשיב בכתב האישום. בהודעתה של האישה מיום 27.7.10 ציינה האישה כי המשיב איים עליה כי "אם בית משפט ביום 2.9.10 יעצור אותו הוא ירצח אותי וישפוך עלי ועל הבת שלי היחידה מי חומצה והוא איים עליה בהיותו בסלון ואני מולו במטבח ואז אמר לי את מה שאמרתי לך ואני לא רוצה לערב את הילדים". בהמשך אותה הודעה מציינת האישה כי כאשר המשיב הגיע אליה הביתה והודיעה לו על צו ההגנה שיש נגדו "הוא התעצבן ואיים עלי ואמר אני ארצח אותך".

הסנגור התייחס לסתירה שכביכול קיימת בין ההודעה שמסרה האישה בהודעתה הנ"ל לבין גרסתה הראשונה שנמסרה ביום 20.7.10. לטענתו בהודעה הראשנה כלל לא הזכירה האישה את היום שהשמיע המשיב באוזניה עת הודיע לו על מתן צו ההגנה נגדו. אינני רואה בכך סתירה. מעיון בהודעה הראשונה שמסרה האישה עולה כי מדובר בהודעה כללית, לא מפורטת והדברים נמסרו שם מבלי להיכנס לפרטי פרטים של האירועים שקרו. על פניו נראה כי האמור בהודעה מיום 27.7.10 משלים את האמור בהודעה מיום 26.7.10 ואינו עומד בסתירה לאמור בה.

הסנגור טען עוד כי המשטרה לא זימנה את הילדים למסור עדות ויש בכך כדי להוות מחדל בביצוע החקירה. לטענתו מחדל זה אף הוא פוגם בראיות התביעה ומערער את התשתית הראייתית העומדת בבסיס הבקשה. גם לטענה זו אינני מסכים. מעיון בהודעת האישה עולה כי לא הייתה מוכנה לערב את הילדים בסכסוך בינה לבין המשיב. מדובר בילדים קטינים, כאשר הגדול בינהם הוא בן כ16 שנים ועל כן רצונה של האישה שלא לערב את הילדים בסכסוך זה היא עמדה סבירה, מקובלת ואף מתבקשת. על כן העובדה שהמשטרה כיבדה את רצונה של האישה שלא לערב את הקטינים אינה צריכה לפעול ואין בה כדי להוות בסיס לטענת מחדל בביצוע החקירה.

סיכומם של דברים, קיימות ראיות לכאורה הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו בכתב האישום ועל כן התנאי הראשון לקבלת הבקשה מתקיים.

לעניין קיומה של עילת מעצר, לטעמי קיימת כאן עילת מעצר סטאטוטורית שכן איומים כלפי בן משפחה מהווה עבירת אלימות על פי סעיף 21א(1)(ג)(5) שעניינה עבירת אלימות בבני משפחה. איומים חמורים כלפי בן משפחה הכוללים איום ברצח לטעמי היא עבירת אלימות מובהקת כלפי בן משפחה אשר יוצרת חזקת מסוכנות סטאטוטורית. מקרה אלימות בתוך המשפחה הפכו להיות מכת מדינה ולא ניתן להמתין בטפול בתביעות אלה עד שהאיום הזה מתממש. על כן יש להתייחס לכל איום בתוך המשפחה כפוטנציאל ממשי למימוש אותו איום ועל כן יש להתייחס לאותו איום כאל עבירת אלימות בתוך המשפחה.

מעבר לקיומה של עילת מעצר סטאטוטורית כאמור לאור מסוכנותו של המשיב כפי שעולה מהאיומים החמורים שהשמיע באוזני האישה ואשר כוללים איומים ברצח ושפיכת מי חומצה על פניה של האישה ושל הבת מצביעים על מסוכנות יתר מצידו של המשיב.

יתרה מכך, לחובת המשיב עבר פלילי לא מבוטל אשר כולל הרשעה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והחזקת סמים לצריכה עצמית. כמו כן, עומד נגד המשיב כתב אישום בבית משפט השלום בנצרת במסגרת תיק פלילי 34100-12-09 על פיו המשיב תקף את אישתו בכך שהוא בעט בה בחוזקה ברגלה השמאלית.

נסיבות ביצוע העבירה נשוא הבקשה, עברו הפלילי והעובדה שהוא ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום נשוא הדיון סמוך לאחר שנגזר דינו בגין ביצוע עבירת הסמים וכשתלוי ועומד נגדו כתב אישום בגין עבירת אלימות כלפי אותה אישה, כל אלה מצביעים על מסוכנות גבוהה של המשיב כלפי האישה.

על כן, בהיעדרה של עילת מעצר סטאטוטורית קיימת במקרה דנן עילת מעצר בהתאם לסעיף 21א(ב) לחסד"פ (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996.

לאחר שקבעתי כי קיימת עילת מעצר יש להמשיך ולדון בשאלה האם הוצגה חלופת מעצר ראוייה.

ב"כ המשיב טען כי ניתן לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בפיקוחו אחותו ואחיינו. בטרם אדון בחלופת מעצר זו ואם היא ראויה יש לטעמי לבקש תסקיר מעצר אשר יבחן בין היתר את חלופת המעצר המוצעת והאם יש בחלופה זו כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. תסקיר כאמור יוגש עד הדיון שיקבע.