מדינת ישראל נ' מחמוד(עציר)

גזר דין

כתב-האישום

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן (במ/1), אשר הוגש במסגרת הסדר דיוני, בביצוע העבירות המיוחסות לו בשלושה אישומים: שוד מזוין בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") וכניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), באירוע מיום 27/5/13 וכמפורט באישום הראשון; על פי האישום השני המדובר בעבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין ועבירה נוספת של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל באירוע מיום 28/3/12; סיוע לשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 (ב) + 31 לחוק העונשין וכניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל באירוע מיום 14/5/12, והכל כמפורט באישום השלישי.

2.מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי במהלך כל האירועים שהה הנאשם, תושב שטחים מהכפר סיריס, בישראל שלא כחוק.

על-פי האישום השני, ביום 28.3.12 בשעה 2:00 או בסמוך לכך, קשר הנאשם קשר עם אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה, (להלן: באישומים 2-3: "האחר"), לפרוץ לביתן של לגב' לאה יצחק (ילידת 1930) וגילה יחזקאל (ילידת 1942), המתגוררות בעיר פתח-תקווה (להלן באישומים 2-3: "הקשישה לאה" ו-"הקשישה גילה", בהתאמה). האחר שבר את החלון במטבח והשניים נכנסו לבית ולקחו מהשולחן ארנק, סכום כסף בסך כ-600 ₪, שרשרת, צמיד, טבעת זהב בשווי של כ-2,600 ₪ ושני מכשירי טלפון ניידים.

על-פי האישום השלישי, ביום 14.5.12 בשעה 00:45 או בסמוך לכך, קשר הנאשם עם אותו אחר ושלושה נוספים קשר לבצע שוד בבית הקשישות לאה וגילה. הנאשם והאחרים המתינו עד שכבו האורות, אז שבר האחר את החלון ושניים מהשודדים נכנסו לבית, שניים נוספים תצפתו בכביש והנאשם תצפת ליד חלון הבית.

משהחלה הקשישה לאה לצעוק "גנבים, גילה תתקשרי למשטרה" סטרו שניים מהשודדים לקשישות, צעקו עליהן "שקט שקט", הפילו ארצה את הקשישה לאה, החלו לחפש במגירות אחר רכוש, והנאשם ברח מהמקום בבהלה.

בשלב זה ניסתה הקשישה גילה להתקשר ולהזעיק משטרה, אז משך מי מהשודדים את חוט הטלפון מהקיר וכולם נסו מהבית כשבאמתחתם מכשיר טלפון נייד.

כתוצאה מנפילתה סבלה הקשישה לאה מחבלות וסימנים כחולים באזור הרגל והמותן.

על-פי האישום הראשון, ביום 27.5.13 בשעה 22:30, קשר הנאשם קשר עם מוחמד עזאת (להלן: "עזאת") ומעורב נוסף שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן: השותף) לבצע שוד בביתם של גב' הדסה דיין (ילידת 1934) ומר יצחק דיין (יליד 1931), (להלן: "הקשישה" ו-"הקשיש", בהתאמה), המתגוררים בעיר פתח תקווה.

טרם הכניסה, בדק עזאת ווידא שאין איש בבית, אז אמר לנאשם ולשותף להתקרב לבית ולהמתין תחת עץ בחצר. בשלב זה, שבר עזאת את התריס בחלון הבית, והנאשם והשותף נכנסו בעקבותיו. עזאת והשותף נכנסו לחדר בו שהה באותה העת הקשיש, עזאת הפילו לקרקע ואיים עליו באמצעות סכין, נאבק בו יחד עם השותף והכו אותו בפניו ובגופו באמצעות מוט ברזל, בעוד השותף הוציא את תכולת הארון בחדר ותר אחר זהב.

במקביל למעשים אלו, אחז הנאשם בחוזקה בקשישה עד שזו נפלה, סגר את פיה ואיים עליה באמצעות סכין לבל תדבר. הנאשם תלש מהקשישה את העגילים שענדה באוזניה, 2 שרשראות וטבעת נישואין שענדה.

על פי סימן של השותף, עזבו השלושה את הקשישים וברחו בריצה מהבית עם השלל, אשר כלל: 500 ₪ במזומן, 2 כרטיסי אשראי, 100 דולרים, כ-50-40 ₪ במטבע זר בולגרי, מכשיר טלפון נייד, טבעת זהב, 2 שרשראות בשווי של כ- 4,000 ₪ ועגיל.

כתוצאה מהמכות נגרמו לקשיש שטפי דם ונפיחות בפניו, המטומות מסביב לשתי עיניו ולאף, שריטות במצח ובאף, חבלת ראש וכן שטפי דם רבים בידיו והוא פונה באמבולנס לבית החולים.

ראיות לעונש

3.במסגרת הראיות לעונש מטעם התביעה, העידו הדסה ויצחק דיין, אשר חזרו על פרטי אירוע השוד שבוצע על ידי הנאשם, עזאת ושותפם, כמפורט באישום הראשון. בני הזוג ביקשו לתאר את התחושות הקשות המלוות אותם עד היום, כשגב' דיין העידה כי בעת השוד "ראתה את המוות בעיניים", סברה שמדובר באירוע חבלני, ומאז היא חיה בפחד, נבהלת מכל רעש שהיא שומעת בלילה, מתקשה להירדם ונוטלת כדורים. מתוך חרדה לבטחונם, התקינו בני הזוג סורגים לחלונות ביתם.

מר דיין, אשר הזדקק לטיפול רפואי בעקבות האירוע, הוסיף כי לאחר מספר ימים החל לגמגם, לשכוח פרטים כגון מספרי טלפון וכו'. כחודשיים לאחר מכן, הופנה לבדיקת סי.טי. אז התגלה קריש דם כתוצאה מדימום, הוא נותח בראשו, אושפז בבית חולים והמשיך עם טיפולים פארא-רפואיים. מר דיין חזר על תחושת הפחד בה חיים הם עד היום במחשבה כי אירוע השוד שעברו יקרה שוב.

הוגשו תמונה ומסמכים רפואיים (ת/1, ת/2) המתעדים את מצבו הבריאותי של מר דיין בעקבות השוד.

4.עוד במסגרת הראיות לעונש מטעם התביעה, הוגש תצהיר נפגעות עבירה מטעם המתלוננות באישומים 2 ו- 3 (ת/3), אחיות המתגוררות יחדיו. בתצהיר תיארו המתלוננות כיצד באירוע מיום 28.3.12 (נשוא האישום השני), שמעו את הרעש שיצרו הנאשם והאחרים, פחדו לקום ממיטותיהן וחיכו עד שעזבו. באירוע זה שברו הגנבים חלון בביתן של הקשישות, אותו נאלצו לתקן, תוך שנגנב רכוש בעל ערך סנטימנטלי, כספים וטלפונים ניידים כמתואר בכתב האישום.

הקשישות חוו טראומה נוספת עת שבו הנאשם והאחרים ושדדו אותן בביתן כמתואר באישום השלישי, הוסיפו ותיארו את התחושות הקשות שחוו במהלך השוד, בין השאר – כתוצאה מהאלימות שננקטה כלפיהן. עוד ציינו כי במהלך כחודש ימים לאחר מכן נדדו מבית לבית של קרובי משפחה, שכן חששו לישון בביתן, כשבמקביל דאגו להתקין סורגים לכל חלונות הבית, בעלות כספית גבוהה.