מדינת ישראל נ' מחמוד(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (סעיף 275 לחוק הנ"ל) והסעת שוהים בלתי חוקיים בנסיבות מחמירות (סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. הבקשה שלפניי היא כי אורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

על פי המיוחס למשיב, ביום 16.9.10, בסביבות השעה 10:00, הסיע המשיב 6 שוהים בלתי חוקיים, מעזריה לכיוון ירושלים, תמורת תשלום. ארבעה מהם החביא המשיב בתא המטען של הרכב. בהגיעו למחסום א-זעים, נעצר המשיב לבדיקה על ידי השוטר דימיטרי ביכובסקי, אשר שאל אותו אם הדלת האחורית של הרכב נפתחת. ביכובסקי החל לפתוח את הדלת האמורה, והבחין באחד מן השוהים הבלתי חוקיים, כשהוא שוכב על רצפת המושב האחורי. המשיב החל בנסיעה מהירה ופרץ את המחסום, על אף שהועלו דוקרנים על מנת לעצרו.

רכב בילוש משטרתי שנסע אחר רכבו של המשיב, הבחין בפריצת המשיב את המחסום. הרכב, ובו השוטרים יניב רבוח, שמעון זנזורי, מיכל רידר וגיל אהרון, החל במרדף אחריו. המשיב נסע במהירות ימינה ושמאלה, על מנת למנוע מרכב הבילוש לעקפו. בעקבות נסיעתו הפראית של המשיב, נאלצו כלי רכב שהגיעו ממול לבלום, ולסטות לשוליים על מנת שלא להתנגש בו.

רכב הבילוש הצליח להיצמד לרכבו של המשיב, כאשר השוטר זנזורי, שהיה חבוש כובע משטרתי, סימן למשיב לעצור ואף הראה לו את תעודת השוטר שלו. בשלב זה, סטה המשיב שמאלה לעבר רכב הבילוש, פגע בו בכנף קדמית ימנית, תוך שהוא גורם לו לסטות לנתיב הנגדי, ופנה שמאלה במהירות לכיוון עיסאוויה, כאשר מולו נסע רכב שכמעט התנגש בו. רכב הבילוש המשיך במרדף אחר המשיב, אשר ניסה שוב לנגוח בו על מנת שלא לאפשר לו לעקפו. במהלך המרדף נורו לעבר רכב המשיב מספר יריות, ורק לאחר שסומן למשיב לעצור, עצר את הרכב.

בעת המעצר נמלטו חלק מן השוהים הבלתי חוקיים. תושבים מתושבי עיסאוויה החלו להתגודד סביב רכב הבילוש ולידות לעברו אבנים. השוטר גיל אהרון הורה למשיב להזדהות, וזה חיטט בתא הכפפות של הרכב, וניצל את הסחת הדעת שיצרו תושבי הכפר על מנת להימלט. השוטר הנ"ל החל לרדוף אחר המשיב, אולם הוכה על ידי אחד התושבים. המשיב, שהצליח להימלט מן הזירה, נעצר לבסוף ביום 9.11.10.

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, בכפוף לטענה כי נסיעתו ה"מזוגזגת" של המשיב נבעה מן העליה על הדוקרנים במחסום. עובדה זו גרמה ליציאת האוויר מן הגלגלים והמשיב התקשה לשלוט ברכב. כך גם אין ב"כ המשיב חולק על קיומה של עילת מעצר, עם זאת טוען הוא כי ככל שעילת המעצר מבוססת גם על הטענה שלפני מספר חודשים נתפס המשיב בעבירה דומה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בתשלום, הרי שאין לקבל זאת, שכן חומר החקירה לא הועבר לעיונו וטרם הוגש כתב אישום נגד המשיב בעניין זה. לטענת ב"כ המשיב, על בית המשפט לבחון את אפשרות קיומה של חלופת מעצר באמצעות שירות המבחן. טענה זו נשענת על כך שהמשיב הינו צעיר כבן 22, ללא עבר פלילי, וכי למרות שהמבקשת ידעה את זהותו, הרי שבמשך חודשיים איש לא זימן אותו לחקירת משטרה, ולא נקפו אצבע כדי לאתרו.

המבקשת סבורה, כי לא יכול להיות למעצרו של המשיב תחליף הולם, לנוכח נסיבות ביצוע העבירות, ולפיכך אין טעם להטריח את שירות המבחן בהכנת תסקיר בעניינו. על פי הטענה, המשטרה לא ידעה היכן לחפש אחר המשיב במהלך התקופה שחלפה מיום האירוע ועד למעצרו, וכי ברגע שהגיע למשטרה מידע על מקום הימצאו המדויק, הוא נעצר. עוד עמד ב"כ המבקשת על כך שהמדובר במרדף שנסיבותיו חמורות, הסיכון שהיה מוכן המשיב להעמיד בפני המשתמשים בדרך, והכל עבור בצע כסף הינו רב, נוסעי הרכב ביקשו ממנו שיחדול מן הנסיעה הפרועה ובכל אלה לא היה כדי להביא לידי הפסקת ההתנהלות המסוכנת הזו.

בטרם אתייחס לטענות לגופן, אסיר מעל לפרק את התיק הנוסף אשר לטענת המבקשת תלוי ועומד נגד המשיב. מאחר וטרם הוגש כתב אישום נגדו באותה פרשה, היה על המבקשת להעמיד את חומר הראיות לעיונו של הסנגור לצורך הטיעון בתיק זה, ככל שהמבקשת נסמכת על עובדת קיומו לשם ביסוס עילת מעצר. משהדבר לא נעשה, ולטענת ב"כ המבקשת היה זה בשל שביתת הפרקליטים, איני סבורה כי ניתן להתייחס לעצם האמירה בעניין קיומו של התיק הנוסף כאל אמירה בעלת משמעות. לפיכך אדון בבקשה שלפניי על יסוד הנתונים הכרוכים בתיק זה בלבד.

ועתה לנסיבות הארוע נשוא כתב האישום. אכן, כעולה מהודעתו של השוטר גיל אהרון, גלגליו של הרכב בו נהג המשיב נוקבו כתוצאה מעלייתו על הדוקרנים, והזגזוג בנסיעתו נבע מכך. אלא שאיני סבורה שיש בעובדה זו כדי לצבוע באור מחמיר פחות את התנהלותו של המשיב. המשיב היה מודע לכך שעלה על דוקרנים, ועל כן, המשך הנסיעה במהירות רבה, כפי שתיארו זאת כל המעורבים, היה בה כדי לסכן עוד יותר את נוסעי הרכב, את השוטרים הרודפים אחריו ואת ציבור הנהגים שנקלע למקום. מכל מקום, כעולה מתיאורו של השוטר, למרות הזיגזוג, הצליח המשיב לכוון את הרכב מספר פעמים לעבר רכבם של השוטרם על מנת לנגוח בו, ואף הצליח להמשיך בנסיעה ולהמלט לכיוון עיסאוויה. גם בעליה בכביש המוביל לעיסאוויה ניסה המשיב לנגוח ברכב הדולק אחריו מספר פעמים, ואף הצליח בכך באחת הפעמים. השוטרים נאלצו לירות באוויר ואף לעבר הגלגלים, על מנת להביא לעצירת הרכב, שלבסוף עצר בבלימה פתאומית. יצוין, בהקשר זה, כי גם המשיב בהודעתו אומר כי האוויר יצא מן הגלגלים רק בצומת עיסאוויה, ומדבריו עולה בברור כי יכול היה לשלוט ברכב במהלך הנסיעה, לפחות באופן חלקי, עד לאותו מקום.

המשיב סיכן, בהתנהגותו, לא רק את היושבים ברכבו, את השוטרים שרדפו אחריו, ואת המשתמשים האחרים בדרך, אלא הביא לכך שהשוטרים נאלצו להשתמש בנשק, מה שהגביר את הסכנה. גם לאחר שעצר לא איבד המשיב את קור רוחו, והצליח להימלט מן השוטרים תוך שהוא מנצל את המהומה שנוצרה במקום.

לא למותר להביא, במקום זה, את דבריו של אחד הנוסעים ברכב, חאלד שמאסנה שמו, שתאר את הבהלה שאחזה ביושביו לנוכח נסיעתו הפרועה של המשיב. הנוסעים, כך העיד, התחננו בפני המשיב בצעקות שיעצור, אולם הוא לא שעה לצעקותיהם, והמשיך לנסוע במהירות על צמיגי הרכב הנקורים, תוך שהרכב סוטה ימינה ושמאלה. הנוסעים אף התהפכו אחד על השני מרוב מהירות.

המדובר, אפוא, בארוע חמור, שנמשך לאורך כברת דרך, כאשר המשיב היה מודע היטב לכך שהוא מסכן את חיי המשתמשים בדרך בשל נהיגתו הפרועה, ואף ניסה, במתכוון, לפגוע ברכב השוטרים הדולק אחריו. המדובר, אפוא, בהתנהגות חסרת מעצורים.

כך גם עולה מן הנסיבות, כי המשיב היה קר רוח דיו על מנת לנצל את ההזדמנות שנקרתה לו, בשל המהומה שנוצרה סביב רכבו ורכב השוטרים שרדף אחריו, ונמלט מן המקום. הוא נתפס רק כעבור חודשיים, ואין בידי לקבל שפרק זמן זה מלמד כי המשטרה לא התייחסה ברצינות לסיכון שיצר המשיב בהתנהגותו. מקום מגוריו של המשיב הוא בעיסאוויה, וברגע שנודע למשטרה היכן הוא שוהה, נעצר המשיב.

עוד עולה מהודעתו של המשיב מיום 11.11.10, כי הוזמן על ידי אחד, עלאא גית שמו, "לעבוד איתו בשב"חים". כלומר, הנסיעה כולה הייתה נסיעה מתוכננת, תמורת תשלום. המשיב קיבל לידיו את הרכב כשהנוסעים כבר מתחבאים בתא המטען מאחור, עלאא כיסה אותם בווילון שחור, והוא עצמו התיישב במושב הנהג והחל לנהוג מעזריה לכיוון מחסום א-זעים. המשיב לא התעניין, כמובן, מי הם אותם נוסעים ולשם מה מבקשים הם להיכנס לתחומי ישראל. על פי הנסיבות, המשיב נטל חלק בפעילות שגרתית של הסעת נוסעים שהם שוהים בלתי חוקיים, בתשלום.

משעמדנו על נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב, השאלה שנותרה עתה עומדת על הפרק הינה, האם יש לבחון חלופת מעצר באמצעות תסקיר מבחן, או שמא זהו אחד המקרים שמובהקות המסוכנות בו היא כה רבה, עד כי אינה ניתנת לאיון ואין טעם להטיל על שירות המבחן בחינתה של חלופה (ראו בהקשר זה בש"פ 7455/09 אבו רקייק נ' מדינת ישראל; בש"פ 9302/08 אלעקובי נ' מדינת ישראל).

נקודת המוצא, כפי שנקבע בהחלטות שונות של בית המשפט העליון בסוג העבירות הנדון, כי:

"משטרת ישראל נאבקת בתופעה קשה בכבישי הארץ בכלל ... כאשר נהגים פורקי עול מסכנים בדרך נהיגתם את חייהם של אזרחים תמימים. את התופעה הזו, ששוב אינה נחלתם של יחידים, יש לגדוע באיבה, ואחת הדרכים לכך היא להחזיק במעצר גם את מי שטרם הורשע, כאשר ברור כי שעה שהוא מתהלך חופשי הוא מהווה סכנה נמשכת לציבור" (בש"פ 412/07 אבו קרינאת נ' מדינת ישראל).

עם זאת, גם בעבירות מן הסוג שביצע המשיב מתחייבת בחינה אינדיבידואלית. כך, למשל, קיבל בית המשפט העליון את עררו של אדם שהועמד לדין בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לאחר שהוגש בעניינו תסקיר מבחן חיובי, תוך שבית המשפט מציין כי המדובר באדם בן 31, נשוי ואב לילד, העובד בעבודה יציבה, ונעדר עבר פלילי למעט מספר הרשעות בתחום התעבורה. בית המשפט הדגיש את העובדה כי לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לא נתלוו עבירות נוספות לחובת העורר, כגון נהיגה ללא רישיון נהיגה או בזמן פסילה, תקיפת שוטרים וכו' (בש"פ 2723/07 מבארק עטאונה נ' מדינת ישראל). במקרה אחר דחה בית המשפט העליון את ערר המדינה על שחרורו של אדם שהועמד לדין בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה ועבירות נלוות נוספות, ובכללן הסעת שוהים בלתי חוקיים. בית המשפט סבר כי אין המקרה בו מדובר מצדיק גישה לפיה המסוכנות היא כה רבה עד כי אין לבחון חלופת מעצר, ומשמצא שירות המבחן כי ניתן לשחרר את הנאשם באותה פרשה מן המעצר, בשים לב להיעדרו של עבר פלילי ולאורח חייו הנורמטיבי, הרי שאין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שראה לקבל את ההמלצה. בית המשפט העליון עמד על נסיבות העבירה באותו מקרה, ובכללן העובדה שהמדובר במרדף קצר יחסית, בשטח שאינו בנוי, ומבלי שנגרמה בו פגיעה כלשהי (בש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ' טאהה מוחרב).

בענייננו, לאחר ששקלתי את נסיבות העבירות שביצע המשיב, הגעתי לכלל מסקנה כי המסוכנות הנלמדת ממעשיו היא כזו, עד כי אין לאיינה בחלופת מעצר. תחילת דרכו של המשיב הייתה בעוון (הסעת השוהים הבלתי חוקיים), וסופה בפשע. כאמור, המרדף שהתנהל נגד המשיב לא היה קצר, ונעשה בשטח עירוני. המשיב שב וסיכן את חיי הנוסעים בדרך, את חיי השוטרים שניסה לנגוח ברכבם, פעם אחר פעם, ואת חיי נוסעיו, שהתחננו על נפשם. הוא נטל סיכונים בלתי סבירים כשהוא נוסע ברכב שכל גלגליו נקורים, עובדה שהקשתה עליו את השליטה בו. למרות זאת נסע במהירות עד שהנוסעים ברכבו הוטלו אלה על אלה. גם ירי באוויר ולעבר הגלגלים לא היה בו כדי להפסיק את הנסיעה הפרועה, ולמעשה, רק כשהתרוקן האוויר מן הגלגלים ולא ניתן היה עוד להמשיך בנסיעה, בלם המשיב את רכבו, ונמלט מן המקום. התנהלות זו מלמדת כי אין מורא החוק על המשיב, ואין ליתן בו אמון. לכך יש להוסיף את המלטותו של המשיב מן הזירה, עד שנתפס כעבור חודשיים. גם אם צודק בא כוחו בטענתו, ולפיה אין מוטלת על המשיב החובה לשתף פעולה עם המשטרה, הרי שניתן להסיק מן ההימלטות מן הזירה כי אין לסמוך על המשיב שישתף פעולה בהמשך עם רשויות האכיפה ויתייצב להליכים המתנהלים נגדו.