מדינת ישראל נ' מחיסן(עציר) ואח'

החלטה

לפניי שתי בקשות של המדינה: ראשית, בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים, במסגרתה עותרת המדינה להורות על מעצרם של שני המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, וזאת נוכח הפרת תנאי שחרורם ממעצר. שנית, עותרת המדינה לחילוט הערבויות הכספיות בגין הפרת תנאי השחרור בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 51 לחוק המעצרים.

רקע - החלטות השחרור המקוריות בעניינם של המשיבים

1.שני המשיבים, שהינם אחים, הועמדו לדין יחדיו בגין חלקם בתקיפת מאבטחים ושוטרי משמר הגבול ביום 6.11.2012 בסמוך לחדר הטראומה בבית-החולים "הדסה" עין-כרם בירושלים ואף מחוץ לבית-החולים, והכל בעת שאחיהם טופל בחדר הטראומה לאחר מעצרו על-ידי משטרת ישראל (התיק העיקרי - ת"פ 23779-11-12; להלן גם: "תיק האירוע בבית-חולים הדסה עין כרם").

2.בכל הנוגע למשיב 1 - מלכתחילה, עתרה המבקשת למעצרו עד תום ההליכים אולם בקשתה נדחתה. בהחלטתו מיום 27.11.2012 קבע כב' השופט רון כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב 1 וכן קיימת עילת מעצר, בין היתר נוכח קיומו של עבר פלילי ממשי לרבות מאסר על תנאי בר הפעלה. יחד עם זאת, בשים לב למצוקה אליה נקלע המשיב 1 עם בני משפחתו בבית-החולים בעת שאחיהם טופל בחדר הטראומה, ובהתחשב בתסקיר המעצר שהמליץ על כך, ראה כב' השופט רון לשחרר את המשיב 1 למעצר בית מלא בתנאים עליהם הורה (מ"ת 23796-11-12). ערר שהגישה המדינה כנגד החלטה זו לבית-המשפט המחוזי לפני כב' השופט שחם, נדחה בעיקרו. בהחלטתו מיום 3.12.2012 קבע כב' השופט שחם כי "...מדובר לכל היותר במקרה גבולי. המדיניות העולה מחוק המעצרים מחייבת, במקרים מסוג זה, להעדיף את אינטרס החירות של הנאשם. משכך, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט קמא להורות על שחרור המשיב בתנאים" (עמ"ת 53580-11-12). משילוב החלטתו של כב' השופט רון, ביחד עם החלטת כב' השופט שחם, עולה כי תנאי השחרור של המשיב 1 לחלופת מעצר היו כדלקמן:

א. מעצר בית מלא בבית ההורים, בפיקוח אימו של המשיב, חמו וגיסו. נקבע כי בכל עת על המשיב להיות בפיקוח של אחד הערבים לפחות.

ב. הפקדה בקופת בית-המשפט בסך 5,000 ₪ במזומן.

ג. שלוש ערבויות צד ג' של שלושת המפקחים (האם, החם והגיס), וכן ערבות עצמית על-סך 10,000 ₪ כל אחת.

3.בכל הנוגע למשיב 2 - מלכתחילה, נמנעה המדינה מלעתור למעצרו עד תום ההליכים ועתרה להארכת תנאי השחרור ממעצר לרבות מעצר בית מלא. המחלוקת בין הצדדים נסובה על תנאי השחרור. בהחלטתו מיום 26.11.2013 במ"ת 23796-11-12, קבע כב' השופט רון כי אף שמתקיימות ראיות לכאורה, הרי זיהויו של המשיב 2 גבולי ואינו חד-משמעי. לפיכך, היה נכון כב' השופט רון לאשר את יציאתו של המשיב 2 לעבודה. לצד זאת, ראה להתחשב בעברו הפלילי הממשי של המשיב 2 ובכך שריצה תקופות מאסר לא מבוטלות. בהתחשב בכל אלה, נקבעו בעניינו של המשיב 2 תנאי שחרור ממעצר כדלקמן:

א. מעצר בית בביתו בשועפט, בכפוף לכך שהמשיב יצא לעבודה בסופרסל בקרית יובל. שעות העבודה הן משעה 06:00 עד שעה 16:00. משמרות אחרי הצהריים טעונות מתן הודעה ואישור "כדי לאפשר שליטה".

ב. ליווי לעבודה וחזרה מהעבודה בנוכחות אחד הערבים שיכול להיות אביו.

ג. בזמן העבודה, נוכחות ערב במקום העבודה.

ד. הפקדה בסכום כולל של 1,500 ₪.

ה. ערבות עצמית וערבות צד ג' אחת בסך 3,000 ₪ כל אחת.

השתלשלות העניינים מאז החלטות השחרור של המשיבים

4.כאמור, שני המשיבים שוחררו ממעצרם - כל אחד בתנאים שנקבעו לגביו - בסוף נובמבר-תחילת דצמבר 2012.

5.אין חולק כי מאז, שני המשיבים הפרו את תנאי שחרורם ממעצר ואף ביצעו עבירות חדשות בגינן הועמדו לדין והורשעו:

בכל הנוגע למשיב 1 – הוא הועמד לדין בבית-המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 49982-03-13 לפני כב' השופט י' נועם). ביום 11.9.2013 הרשיע בית-המשפט המחוזי את המשיב 1 לפי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב-אישום מתוקן. ראשית, הורשע המשיב 1 בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. זאת, בגין כך שביום 6.3.2013 הוא נפגש עם אחר ברחוב הנמצא במחנה הפליטים שועפט ורקם עימו קשר להשתתף בהתפרעות וליידות בקבוקי תעברה לעבר כוחות הביטחון. בהמשך לכך, ביום 8.3.2013 הגיע המשיב 1 לחורשת עצים במתחם הר הבית והאחר הציג לפניו בקבוקי תבערה שהוכנו בטרם זריקתם לעבר כוחות הביטחון לאחר סיום תפילות יום השישי. שנית, הורשע המשיב 1 בעבירה של הפרת הוראה חוקית. זאת, בגין כך שביום 28.3.2013 נעצר ברכב במחסום מחנה הפליטים שועפט תוך הפרה של צו בית-משפט בנוגע לתנאי שחרור וממעצר כפי שפורטו בפיסקה 2 לעיל, וזאת לטענתו עקב כך שהיה בדרכו לקבלת טיפול רפואי. יוער כי דינו של המשיב 1 באותו תיק טרם נגזר, וכי הטיעונים לעונש קבועים לפני בית-המשפט המחוזי ליום 16.12.2013.

בכל הנוגע למשיב 2 – הוא הועמד לדין בבית-משפט השלום בירושלים (ת"פ 35459-03-13 לפני כב' השופט הרבסט). במסגרת אותו הליך, הורשע המשיב 2 לפי הודאתו בעבירות של ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות והתפרעות. זאת, בגין כך שיידה אבנים לעבר כוחות הביטחון ביום 8.3.2013 לאחר תפילת יום שישי בסמוך למסגד אל-אקצא. עוד הורשע המשיב 2 לפי הודאתו בעבירה של הפרת הוראה חוקית. זאת, הן בגין חלקו באירוע האלים הנ"ל בסמוך למסגד אל-אקצא תוך הפרת תנאי השחרור ממעצר כפי שפורטו לעיל; והן בגין כך שלאחר אותו אירוע, החליף המשיב 2 את מקום עבודתו מסופרסל בקריית יובל לסופר שפע שוק בביתר עילית, הגיע למקום העבודה ללא ליווי ונכח שם ללא ערב, והכל תוך הפרת תנאי השחרור ממעצר כאמור בפיסקה 3 לעיל. בגין כל אלה, נגזרו על המשיב 2 ביום 11.6.2013 עשרה חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו (תוך הפעלה בחופף של עונש מאסר מותנה) וכן מאסרים על-תנאי (רכיב הקנס בוטל בערעור לבית-המשפט המחוזי).

6.לאחר כל אלה, חלה התקדמות בתיק העיקרי הנדון לפניי לגבי האירוע בבית-החולים הדסה עין-כרם, אשר בנוגע אליו ניתנו החלטות השחרור המקוריות. ביום 11.9.2013 הודו לפניי המשיבים בעובדות כתב-אישום מתוקן בתיק הנ"ל, וזאת במסגרת הסדר טיעון. שני המשיבים הורשעו לפי הודאתם, בעבירות של תקיפת שוטר לפי סעיף 273 לחוק העונשין וכן תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(א) לחוק הנ"ל. הטיעונים לעונש נדחו ליום 23.12.2013 לצורך קבלת תסקיר שירות מבחן לעונש בנוגע לשני המשיבים.