מדינת ישראל נ' מחדון

החלטה

מבוא:

בפני בקשתו של ב"כ הנאשם לחשיפת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, בין היתר מבקש ב"כ הנאשם לקבל לידיו על פי בקשתו זו, תרשומת שיחות בין נציגי משרד התחבורה לבין המבקש, דוחות ביקור של נציג משרד התחבורה שפקד את המפעל של המבקש, חומר שהועבר מהמבקש למשרד התחבורה ורשימת חומר חקירה בתיק.

המאשימה הגישה תגובה מפורטת ובה הינה מתנגדת מכל וכל לבקשת ב"כ הנאשם.

דיון:

וזו לשון הסעיף בחוק סדר הדין הפלילי:

74.(א)הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום (הדגשה שלי א.א.) שבידי התובע ולהעתיקו.

לנגד עיני החלטת כבוד שופט בית המשפט העליון הנדל, בבש"פ 10283/09, בעניינו של אליק לדר:

מבחן העל לסיווג "חומר חקירה" הוא מידת הרלוונטיות שלו (הדגשה שלי א.א). מכך נגזרת השאלה מהו "חומר חקירה" שיש להעמידו לעיון הסנגוריה. ההכרעה בעניין תיעשה באופן פרטני ותיבחן על פי תכליתה של הוראת סעיף 74(א) לחסד"פ – קיום זכותו של הנאשם למשפט הוגן... . הנטייה היא למתן פירוש מרחיב. די גם בנגיעה עקיפה. לשון אחרת; "חומר חקירה" הוא גם ראיות השייכות באופן הגיוני "לפריפריה של האישום", אשר להן עשויה להיות רלוונטיות לאישום או לניהול ההגנה (הדגשה שלי א.א.). עם זאת, במסגרת שיקול הדעת של התביעה – הכפוף לבקרת בית המשפט – אין לכלול במונח "חומר חקירה" ראיות שהרלוונטיות שלהן לאישום הפלילי הנדון רחוקה ושולית" (הדגשה שלי א.א.) .

כמו כן לעניין חומר פנימי של המאשימה כבר נפסק ע"י בית המשפט העליון באותה החלטה כי:

"אולם זכות העיון של ההגנה בחומר חקירה כפופה לחריגים, ובהם החריג הנוגע למסמכים פנימיים בתיק המשטרה והפרקליטות שאינם מכילים מידע מהותי בנוגע לאישום (הדגשה שלי א.א.). מסמכים אלה אינם חלק מחומר החקירה והם אינם חייבים בהעמדה לעיון. מאחורי חריג זה עומד הרציונל כי קיים אינטרס ציבורי כי עובדי ציבור יוכלו להביע במהלך עבודתם את דעותיהם ומסקנותיהם בלא לחשוש שהדברים יגיעו לידי גורמים חוץ-מערכתיים (בש"פ 7008/97, בעמ' 229; בג"ץ 2543/97 הנ"ל, בעמ' 44; מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל; בש"פ 5425/01 אל חאק נ' מדינת ישראל)" (ראו בג"ץ 1689/02 נמרודי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז (6) 49, 63)".

לאור החלטה זו הריני קובע כי:

על המאשימה להעביר רשימה של חומר החקירה בתיק לידי ב"כ הנאשם – אלא אם כן מסרה לעיונו את כל החומר ואינה מתכוונת לבסס טענותיה על חומר נוסף.

אין למסור מסמכים פנימיים / דוחות פנימיים של משרד התחבורה.

לעניין חומר שהועבר מהמבקש למשרד התחבורה ולהפך הרי נדמה שחומר זה מעצם הגדרתו ברשות הנאשם.

לעניין תרשומות השיחות הרי מדובר בבקשה כללית מידי ואיני מוצא מקום להיענות לה.

אציין כי לנאשם עומדת הזכות לנציג אישור להפעלת העסק כפי שטען בבקשתו וכן לזמן עדי הגנה מטעמו ולחקור אותם בנושא.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: