מדינת ישראל נ' מחאמיד

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 04/04/11 בהעדר המבקש.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 קובע, כי בית המשפט רשאי לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקש טען כי לא התייצב לדיון היות שסבל מנפיחויות חוזרות ונשנות והגבלה בתנועה. המבקש צרף לבקשתו שני אישורי מחלה, אולם אלה לא תומכים בנימוקי בקשתו, שכן הם נושאים תאריך 21/03/11 ו- 10/04/11, כאשר הדיון התקיים בתאריך 04/04/11, כאמור. כמו כן, באישור מתאריך 10/04/11 נכתב: "ביקור אחרון במרפאה לפני כחודש... מאז הביקור האחרון יציב. ללא תלונות. מאתמול נפיחות רבה... מצב כללי טוב". מכאן שלא היתה סיבה לאי התייצבות המבקש לדיון ובקשת דחייה לא הוגשה טרם הדיון.

לחילופין טען המבקש כי לא התייצב לדיון היות שלא זומן כדין.

במסגרת תגובתה לבקשה זו מיום 11/05/11, צירפה המשיבה את הדו"ח ובו ההזמנה לדין, עליה חתם המבקש.

אשר על כן, הנני קובעת כי המבקש זומן לדיון כדין.

בפסיקה נקבע כי משזומן הנאשם כדין ולא התייצב, כאשר אין בידו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, הרי שהיה לו יומו בבית המשפט, ומשלא התייצב אין לו להלין אלא על עצמו (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נד (6) 793; רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים).

המבקש טען כי אין לדון אדם בפלילים שלא בפניו. שפיטת המבקש בהעדרו נעשתה בהתאם לסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע סדרי דין מיוחדים בעבירות מן הסוג הנדון.

המבקש לא ציין סיכויי הגנה, כנדרש בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר.

הענישה שהוטלה על המבקש הינה במתחם הסבירות ואף מקלה, בשים לב לחומרת העבירה ולפסילת המינימום שבצידה, ומשכך לא נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה ממתן פסק הדין בהעדרו.

אשר על כן, הבקשה נידחת.

פסק הדין יוותר על כנו.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"א, 12 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: