מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר)

החלטה

1.עפ"י עובדות כתב האישום שהוגש כנגד המשיב, ביום 8.2.2010 סמוך לשעה 9:30 בסופרמרקט "אלעאפן" נמצא המשיב מעסיק שני תושבים זרים שאין בידיהם אישורי כניסה או שהייה בישראל או עבודה בישראל.

2.למשיב יוחסה עבירת העסקה שלא כדין, עבירה בניגוד לסעיף 12 (ב) (א) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952.

3.הצדדים לא חלוקים על קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן, לאחר עיבודן הסופי להביא להרשעת המשיב בעבירה המיוחסת לו.

4.המבקשת טוענת, כי שחרור המשיב לביתו עלול לסכן את שלום הציבור באשר עלול הוא לשוב ולהעסיק שוהים בלתי חוקיים ובכך, כך לגישת המבקשת, קמה עילה לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. מאידך, טוען המשיב, כי הוא אדם נורמטיבי, עברו נקי מעבירות לרבות מעבירות מן הסוג המיוחס לו. עוד טוען המשיב, כי המשטרה ביקשה לעוצרו לצורך חקירה ובית המשפט המחוזי בנצרת קיבל עררו והוא שוחרר למעתר בית מלא ומאז שחרורו ביום 9.2.10, הוא שוהה במעצר בית מלא (המשיב שוהה כיום במעצר בית מלא מכח הסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת הבקשה בפני מיום 10.2.10).

5אמנם, העבירה המיוחסת למשיב הנה עבירה חמורה ויש בה, בנסיבות מסויימות, כדי להצדיק מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים; ראו למשל האמור בבש"פ 4930/04 נביל שקיראת נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2004(2):

"מקובל עלי כי עבירות אלה עשויות להקים בנסיבות מסויימות עילת מעצר בשל החשש של סכנה לבטחון הציבור מפני חדירתם של מפגעים מאזור יהודה שומרון ועזה לישראל. כך נקבע לעניין העבירה של הסעת תושבי האזור השוהים שלא כדין בישראל (בש"פ 4988/02 אבולקיען נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 8303/03 פקיה אסמעיל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)), ויתכן שבנסיבות הולמות תקום גם עילה בגין עבירה של העסקתם של תושבים אלה שלא כדין. עם זאת, אין קמה עילה זו של מסוכנות בכל מקרה של העסקת עובדים זרים, ולפיכך על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו. "

6.אין זה המקרה שבו יורה בית המשפט לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. למשיב אין עבר פלילי בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל ואני סבור, כי שחרורו לחלופת מעצר מאיינת את מסוכנותו, שיכולה להתבטא בחזרה על מעשיו ע"י העסקת עובדים זרים. נראה, כי מעצר בית חלקי, הטלת ערבות עצמית וערבות צד ג' יש בהם כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב.

7.יצויין עוד כי משני השוהים הבלתי חוקיים אשר הועסקו לכאורה על ידי המשיב, נגבתה עדות מוקדמת ביום 15.2.2010 ולפיכך אין המשיב יכול לשבש הליכי משפט.

8.לאמור לעיל יש להוסיף נימוק נוסף המצדיק שחרור המשיב לחלופה. כאמור, בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ארבל) דן בערר על מעצרו של המשיב לצורכי חקירה בטרם הגשת כתב האישום והמשיב שוחרר למעצר בית מלא. כלל ידוע, כי בית המשפט לא ישיב למעצר מי ששוחרר ממנו. כך נקבע בבש"פ ,8584/00 8637/00 מדינת ישראל נ' אמנון עליה פד"י נ"ד (5) 821 עמ' 824):

"על פי ההלכה הנקוטה בידינו, לא בנקל יורה בית המשפט להחזיר לבית המעצר את מי שכבר שוחרר ממנו. ככלל, מי ששוחרר ממעצר יוחזר אליו רק אם הפר את תנאי השחרור או אם נתחדשו נסיבות המחייבות את החזרתו למעצר. החזרה למעצר תיעשה במקרים מיוחדים כאשר הדבר מחויב במציאות. (בש"פ 1149/91 מדינת ישראל נ' קובו, פ"ד מח(2), בש"פ 462/96 מדינת ישראל נ' עבדי אברהם תק -על, כרך 1)96); בש"פ 222/98 מדינת ישראל נ' צוברי (טרם פורסם). בבוא בית המשפט להכריע בשאלת חידוש מעצר, עליו לקחת במניין שיקוליו, בין השאר, את עובדת היותו של הנאשם העומד לפניו, משוחרר; את פרק הזמן בו היה משוחרר ואת מידת מסוכנותו. (ב"ש 1145/84 מדינת ישראל נ' רובין, פ"ד לט(46 ( 1; בש"פ 2285/97 בן דוד נ' מדינת ישראל, תק-על 256 (2)97; בש"פ 3800/97 הלפרין נ' מדינת ישראל תק-על 74 (2)97). "

9.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מורה, כי המשיב ישוחרר בתנאים שלהלן:

א)המשיב ישהה במעצר בית מלא בביתו באום אל פחם בשכונת עין אלמגארה בין השעות 22:30 עד 6:00.

ב)המשיב יהיה בפיקוח אחיו מר מחאמיד תאופיק המתגורר באותו מתחם ולא באותה דירה.

ג)סכום הערבות במזומן ע"ס 20,000 ש"ח שהפקיד המשיב עפ"י החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ארבל) יהפוך לסכום שמבטיח תנאי שחרורו והתייצבותו למשפטו.

ד)המשיב יחתום על ערבות עצמית ע"ס 30,000 ₪ ואילו אחיו שפרטיו לעיל יחתום אף הוא על ערבות צד ג' ע"ס 30,000 ₪ להבטחת תנאי שחרורו של המשיב.

ה)מובהר למשיב כי הפרת תנאי השחרור, מלבד היותה עבירה פלילית, יש בה כדי להביא למעצרו המיידי של המשיב.

ניתנה והודעה היום ב' אדר תש"ע, 16/02/2010 במעמד הנוכחים.

נאסר ג'השאן, שופט

הוקלד על ידי: אירית מסיקה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: