מדינת ישראל נ' מחאמיד(עציר) ואח'

גזר דין

הנאשמים הורשעו בהכרעת דין מנומקת בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

דהיינו שני הנאשמים שבפניי לא לקחו אחריות בגין העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, עבירות של התפרצות לדירה וגניבה, אלא על פי זכותם המוקנית בחוק ניהלו את המשפט עד תומו וביהמ"ש בהכרעת הדין קבע בצורה נחרצת וחד משמעית ששני הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

גם לאחר הכרעת הדין ובמסגרת הטיעונים לעונש וגם שני הנאשמים עצמם באומרם את המילה האחרונה לפני מתן גזר הדין, לא הביעו חרטה על המעשים שעשו ולא הביעו אמפתיה כלפי קורבן העבירה, הגם שאין מדובר בקורבן אשר נפגע מהם פיזית. כל אחד מהם טרח בצורה מפורטת וממושכת באמצעות בא כוחו ליתן משקל לנסיבות אישיות משפחתיות בעיקר וכל אחד מהם ביקש גם באופן אישי שביהמ"ש יתן נפקות ומשקל לשיקולים אלה.

עבירות הרכוש הפכו מזה עשורים למכת מדינה הפוגעת קשות בציבור לא רק בהיבט הרכושי אלא גם בהיבט של הבטחון האישי ולפיכך בתי המשפט לאחרונה קבעו חזור וקבוע שיש מקום להחמיר עם נאשמים כמו הנאשמים שבפניי ולהרחיקם מהציבור להם הם מהווים סיכון כאמור לא רק במובן הרכושי. רשויות האכיפה מתקשות להתמודד עם היקף התופעה ולכן כאשר נאשמים כמו הנאשמים שבפני עומדים לדין ומורשעים, יש מקום לא רק להרתיעם, אלא גם להרתיע אחרים כמותם כאשר המסר הברור והחד משמעי הוא שמי שמבצע עבירות רכוש ימצא עצמו מאחורי סורג ובריח והכל על מנת לעקר את התופעה מן השורש.

מסתבר שכאשר לשני הנאשמים שבפניי הענישה שהושתה על כל אחד מהם עד כה לא שינתה כהוא זה את אורחות חייהם, דהיינו גם הענישה האינדיוידואלית שהושתה עד כה על כל אחד מהם אינה מצליחה להרתיע אותם כולל השמתם מאחורי סורג ובריח לתקופות ממושכות והשתת מאסר על תנאי משמעותי על כל אחד מהם אולי תהא זו הפעם שהם יפנימו את המסר ואת הלקח, אך כאמור במו מעשיהם הם מוכיחים שאין ליתן אמון כהוא זה בדברי כל אחד מהם שיש מקום להתחשב בהם ובנסיבות האישיות לענין העונש ובמיוחד לא שוכנעתי כהוא זה בעניינו של הנאשם 2 שמהשלב הזה הוא מפנים את המשמעות של התנהגותו העבריינית ולא יחזור עוד לסורו.

העובדה שלנאשם 2 משפחה נורמטיבית והיא זו שמעוניינת מאוד להרחיקו מעולם הפשע אין ליתן לה משקל כהוא זה, שכן למרות רצונם הם אינם מצליחים להשפיע עליו לשנות את אורחות חייו. שני הנאשמים למרות הבעיות הקשות של כל אחד מהם בהיבט המשפחתי ולמרות שלכל אחד מהם ילדים קטנים מאוד, מנהלים אורח חיים עברייני בעיקר לענין ביצוע עבירות רכוש כאשר ובמיוחד יש להדגיש את העובדה שאין זו הפעם הראשונה שהם חוברים בצוותא לנהל אורח חיים עברייני, שכן מהרשעותיהם הקודמות עולה שבעבר הורשעו בבית משפט מחוזי בגין עבירות חמורות כולל עבירות רכוש, הושתו עליהם מאסרים ממושכים ומאסרים על תנאי והנה הם שוב חוברים יחד ומבצעים בדיוק אותן עבירות.

העובדה שבענייננו הרכוש שנגנב אינו רכוש משמעותי מבחינת ערכו, במכלול הנסיבות שבפניי משקלה פעוט ערך והמשקל המשמעותי הוא לעצם העובדה שהם חוזרים שוב ושוב לבצע עבירות רכוש וככל הנראה במקרה הספציפי עקב כך שהופרעו ככל הנראה על ידי המתלונן שהגיע בדיוק לביתו הצליחו לגנוב מה שהצליחו ונתפסו עם אותו רכוש. וגם אם הסיבה שנתפסו עם רכוש פעוט ערך היא סיבה אחרת ולא הסיבה שציינתי, בכל מקרה איני נותנת לה משקל של ממש אלא משקל קטן ביותר.

המשקל המשמעותי שיש ליתן בנסיבות האינדיוידואליות שבפניי היא לעצם העובדה שהנאשמים מבצעים עבירות רכוש בצוותא למרות שבעבר כאמור נשפטו ונגזר דינם לחומרה והם לא מורתעים ובכך הם מהווים סכנה של ממש לציבור ולרכושו. יש גם ליתן משקל שהם גם לא לוקחים אחריות על העובדה שמבצעים עבירות רכוש ובכך יש משמעות ומשקל לעובדה שביהמ"ש חייב ליתן ביטוי לאינטרס הציבורי, שכן קיים סיכוי של ממש שהנאשמים יחזרו לבצע עבירות רכוש בעיקר גם לאחר שירצו את דינם בגין תיק זה.

כאמור לא שוכנעתי מאף אחד מהם שקיים סיכוי של ממש שהם ישנו את אורחות חייהם במיוחד לאור העובדה שכאמור הם לא לוקחים אחריות על מעשיהם.

שני הצדדים המציאו פסיקה לביהמ"ש כאשר המאשימה המציאה פסיקה המחמירה מאוד עם נאשמים ואילו ב"כ הנאשם בעיקר המציא פסיקה אשר אמנם גם היא מחמירה בעבירות רכוש, אלא שלגישתו ההחמרה היא אינה כפי שמציגה המאשימה.

לאור העקרון של הענישה על פי שיטת המשפט שלנו דהיינו ענישה אינדיוידואלית על רקע איזון אינטרסים שונים שעושה ביהמ"ש עובר לגזר הדין בתיק הספציפי שבפניו, יש מקום בענייננו ליתן משקל משמעותי לאינטרס הציבורי ולא לאינטרס האישי כפי שהציגו באי כוחם.

בנסיבות הנ"ל לא יעלה על הדעת שביהמ"ש יסתפק בהפעלת המאסרים על תנאי בלבד, שכן מן הידועות שעל פי שיטת המשפט שלנו הפעלת המאסר על תנאי בגין העבירות בגינן נשפטו ולא בגין העבירות נשוא ההרשעה דהיינו נשוא התיק שבפניי.

כלומר, אין ספק לביהמ"ש שיש להשית על כל נאשם עונש משמעותי שאחד מרכיביו המשמעותיים הוא מאסר בפועל ממושך, אשר יתן ביטוי לחומרה של הנסיבות במכלול כולו ולא רק בהיבטים כפי שניסו להציג ב"כ הנאשמים, דהיינו נסיבות אישיות במשולב עם העובדה שלא נגנב רכוש רב ערך.

הואיל וכך אני גוזרת על כל אחד מהם את העונשים כדלהלן:

1.אני דנה כל נאשם ל- 12 חודשים מאסר בפועל החל מיום מעצרו 4.10.09.

2.בעניינו של הנאשם 1 – אני מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 15 חודשים שהושת עליו בת.פ. 5163/06 של בימ"ש מחוזי חיפה ביום 23.1.07 במצטבר למאסר כאמור לעיל.

3.בעניינו של הנאשם 2 – אני מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 20 חודש שהושת עליו בת.פ. 5163/06 של בימ"ש מחוזי חיפה ביום 23.1.07 וכן על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים שהושת עליו בת.פ. 1146/07 בבימ"ש שלום חדרה ביום 11.10.07, והכל במצטבר לעונש המאסר כאמור לעיל.

4.מאסר על תנאי על כל נאשם לתקופה של 12 חודשים והתנאי הוא שכל נאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה כלפי הרכוש שענשה שנתיים מאסר ומעלה עפ"י חוק העונשין התשל"ז – 1977, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

5.אני מורה לכל נאשם לפצות את המתלונן בסך של 1,500 ₪.