מדינת ישראל נ' מחאג'נה(עציר)

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד תומר יפרח

ב"כ הנאשם: עו"ד אחמד מחאג'נה

הנאשם: הובא באמצעות שב"ס

גזר דין

רקע

1.הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות שלהלן: תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 380 ו- 382 (ג) לחוק העונשין התשל"ז – 1977; היזק לרכוש במזיד – עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין; וכליאת שווא, עבירה לפי סעיף 377 (1) לחוק הנ"ל.

2.כתב האישום מגולל עובדות חמורות, לפיהן ביום 29.6.2010 בביתם, תקף הנאשם את בת זוגו (להלן: "המתלוננת"), כאשר דחף אותה בידו השמאלית וכן סתם את פיה בכף ידו השמאלית עד שהמתלוננת נחנקה, הורידה את ידו מפיה וביקשה ממנו כי תצא מהבית. בהמשך, כלא הנאשם את המתלוננת בבית, בכך שנעל את דלת הבית ולא אפשר למתלוננת לצאת ממנו. אף כשניסתה לצאת את הבית דרך החלון, מנע ממנה הנאשם זאת, בכך שמשך אותה בכתפיה בחוזקה חזרה לתוך הבית, הפילה בחוזקה ארצה ובזמן ששכבה על הארץ היכה אותה הנאשם מספר אגרופים בפניה עד שירד דם מאפה.

3.בהמשך לאמור לעיל, ניסתה המתלוננת להתנגד למכותיו של הנאשם, הלכה לכיוון דלת הכניסה, בעטה ודפקה עם ידיה ורגליה בדלת הכניסה, ובכל פעם שצעקה המשיך הנאשם לתקוף את המתלוננת שלא כדין, וללא הסכמתה, כאשר היכה אותה הנאשם מספר אגרופים בפניה עד שאיבדה הכרתה, וגם כאשר התעוררה המתלוננת וניסתה שוב לברוח מן המקום, המשיך הנאשם לתקוף את המתלוננת, שלא כדין ושלא בהסכמתה, ע"י הכאתה באגרופים, בסטירות ובבעיטות.

4.עוד מיוחס לנאשם, שבאותו אירוע השליך שלושה אגרטלים לעברה של המתלוננת, אשר התנפצו על הריצפה ולאחר מכן תקף הנאשם את המתלוננת באמצעות כרית שנטל מחדר הישיבה.

5.בעקבות מעשה התקיפה שביצע הנאשם, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש, בדמות סימני חבלה בלחי ימין, סימני חבלה בזרוע ימין ושמאל, סימני חבלה מתחת לברך רגל שמאל וסימן חבלה באצבע יד שמאל.

6.בטיעוניו לעונש, טען ב"כ המאשימה, כי מדובר במעשים חמורים, הכוללים תקיפה וכליאת שווא, וכי המתלוננת הוכתה עד אובדן הכרה. ב"כ המאשימה עתר להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, החתימה על התחייבות להמנע מביצוע עבירות דומות וקנס.

7.מאידך, טוען ב"כ הנאשם כי הנאשם והמתלוננת נשואים מזה ארבע שנים וכי עד לאירוע נשוא כתב האישום לא נהג הנאשם באלימות בתוך משפחתו. כמו -כן, הדגיש ב"כ הנאשם את העובדה, כי זוהי הסתבכותו הראשונה של הנאשם עם רשויות החוק, ולפיכך ביקש ב"כ הנאשם להסתפק בימי המעצר בו הנאשם נתון, מזה 42 ימים.

הכרעה:

8.פסיקת בתי המשפט העליון קבעה, לא פעם, כי עבירות בין בני זוג הן עבירות חמורות וכי יש צורך בענישה מרתיעה, לצורך הגנה על הנפגע מאלימות זו. ראו לעניין זה האמור בע"פ 6578/07 פלוני נ' מ"י (טרם פורסם- ניתן ביום 11.10.07):

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי  בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; ... נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה.

ראו גם :

(רע"פ 10822/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2009)).

9.באתי למסקנה כי מדובר במעשים חמורים המגיעים לכדי רף האלימות הגבוה, שעלולה היתה לסכן את חייה של המתלוננת. הנאשם תקף את המתלוננת מספר פעמים והוא שב ותקפה אף לאחר שהתעוררה מאובדן הכרתה. הנאשם לא הסתפק בתקיפת המתלוננת, הוא אף לא אפשר לה לנוס על נפשה מהבית בו היא הותקפה, הנאשם אף כלא אותה בכליאת שווא, כאשר הוא שב ומכה אותה בכל חלקי גופה בכל פעם שהיא מנסה לברוח. מעשה מן הסוג שבו הודה הנאשם, יכול היה להביא לנזקים גופניים חמורים למתלוננת ואף לאובדן חיים.

10.הקשבתי לטיעוניו לעונש של ב"כ הנאשם, ולא השתכנעתי, כי הנסיבות שגרמו לתקיפת המתלוננת הן נסיבות מקילות. ויכוח של מה בכך הביא לכליאת המתלוננת ולתקיפתה עד אובדן הכרה, כאשר הנאשם שב ומכה אותה. אדרבא, העובדה, כי האלימות החלה בויכוח בין בני הזוג היא בעיניי נסיבה חמורה שאינה נזקפת לזכותו של הנאשם.