מדינת ישראל נ' מחאג'נה(עציר)

גזר - דין

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הראיות בתיק, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום – התפרצות בצוותא לבית מגורים וגניבה בצוותא של מחשב ומסך מחשב מתוכו.

אומנם, כפי שציין הסניגור, המדובר במחשב משומש ששוויו אינו רב, אך שווי הרכוש אינו השיקול היחידי בענישה בגין עבירות כאלה, שאינן רק עבירות רכוש.

כניסה לביתו של אדם פוגעת קשה בתחושת הבטחון האישי שלו, נזקה הלא ממוני עולה לעיתים על הנזק הכספי הישיר ללא שום פרופורציה, ומעבר לכך, עבירות מסוג זה יוצרות פוטנציאל של מסוכנות שעלול לנבוע מכך שבעל הבית ישגיח בנעשה ויתעמת עם הפורצים, ומכאן הצורך בענישה מרתיעה.

על שותפו לעבירה של הנאשם, הוטלו 21 חודשי מאסר בגין עבירה זו, וכן בגין עבירות נוספות עליהן נתן את הדין, ובנוסף הופעל נגד השותף מאסר מותנה בן 6 חודשים במצטבר.

אכן חלקו של הנאשם שבפני בעבירה בה הורשע קטן יותר, הוא שמר בכניסה לבית וכשיצא העבריין העיקרי עם הרכוש, הוא לקח את המחשב ושניהם ביחד נשאו את שלל הגניבה עימם.

עם זאת, אין לשכוח שמדובר בעבירות שבוצעו בצוותא.

עברו של הנאשם מכביד, הוא כבר ריצה בעבר עונשי מאסר, וליתר דיוק זמן לא רב לפני ביצוע העבירה בתיק זה, הוא השתחרר ממאסר לא קצר.

כנגד הנאשם תלויים שני מאסרים מותנים, אחד בן 12 חודשים מתיק פלילי 5139/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה, והשני בן 6 חודשים מתיק פלילי 2033/07 של בית משפט השלום בחדרה.

הסניגור טוען כי המאסר המותנה הקצר יותר, בן 6 החודשים, אינו בר הפעלה כי העבירה המפעילה את התנאי נוסחה באותו גזר דין כעבירה על סעיפים בהם הורשע באותו תיק, ושם הוא הורשע בהחזקת נכס החשוד גנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, בעוד שכאן הוא הורשע בין השאר בעבירה של גניבה ולא בעבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב.

כבר נקבע בפסיקה לא אחת כי המבחן להפעלת מאסר מותנה אינו מבחן פורמאלי אלא מבחן ענייני. הכלל הוא שאם התנהגותו הפלילית של הנאשם, בגינה הוא הורשע, מקיימת באופן מהותי, ולאו דווקא באופן טכני, את עיקרה של הפעלת התנאי, יש מקום להפעיל את התנאי, גם אם אין זהות מוחלטת בין יסודות העבירה לבין יסודות עבירת התנאי.

ראה ע"פ 308/06 מדינת ישראל נ. יונתן סבן.

בנוסף, במקרה שבפני ברור כי העבירה בה הורשע הנאשם כוללת את כל יסודות העבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב באופן שעבירת התנאי נבלעת בתוכה.

הנכס שבו החזיק הנאשם את נשא את שלל הגניבה אינו חשוד כגנוב אלא גנוב בפועל על ידי הנאשם עצמו, ומכאן שהוא מפעיל את עונש התנאי.

הכלל הוא שמאסרים מותנים יופעלו במצטבר לעונש שמוטל על הנאשם בגין העבירה בה הוא מורשע בתיק הנוכחי, וכן במצטבר זה לזה, אלא אם מתקיימים טעמים אחרים שיצדיקו הימנעות מהליכה בדרך זו, וטעמים כאלו לא מצאתי במקרה שבפני.

עם זאת, אני ער לכך שהנאשם שבפני הורשע בפחות עבירות מהנאשם-השותף, שהורשע כאמור גם בעבירות שקשורות לתיקים אחרים, וכן בעובדה שחלקו של הנאשם שבפני היה קטן יותר.

לפיכך אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, שירוצו במצטבר למאסר המותנה בן 12 החודשים מתיק פלילי 5139/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה, ובמצטבר למאסר מותנה בן 6 חודשים מתיק פלילי 2033/07, באופן שבסה"כ ירצה הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל, שימנו מיום מעצרו – הנאשם עצור מיום 21/8/09.

2.מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שיחרורו עבירת רכוש שעונשה שנתיים מאסר ומעלה, ויורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

ניתן בזה צו להשמדת הסכין, ולהחזרת שאר המוצגים לבעלים.