מדינת ישראל נ' מזרחי(עציר)

החלטה

לפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פלילי60159-07-12, בו מיוחסת לו עבירה של הפרת הוראה חוקית.

על פי הנטען בכתב האישום, הפר המשיב את תנאי צו הפיקוח שהוצא לפי חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין , מיום 17/9/11 ע"י חברתי, כב' ס.נ השופטת דינה כהן, האוסר על המשיב, בין היתר, לצרוך משקאות משכרים.

מהודעת קצין הפיקוח (להלן: "המפקח"), אלעד גמליאל , עולה כי ביום 30/7/12 הודיעה לו אמו של המבקש, כי בנה שרוי בגילופין, המפקח, הגיע לביתו של המשיב יחד עם שני קציני פיקוח נוספים. המפקח הבחין כי בפח מצויים שלושה בקבוקי יין סמיון לבן חצי יבש 11% כוהל ועל השולחן במטבח בפינת האוכל, צלחת עם שארית ירקות ובקבוק יין מאותו הסוג ובו שליש מכמות היין. המשיב אותה העת ישן על מיטה מחוץ לחדרו, המפקח ניגש אליו והעיר אותו, המשיב התקשה להתעורר, עיניו היו אדומות ומפיו נדף ריח אלכוהול ממרחק של כמטר.

לאור האמור יצא המפקח מבית המשיב והודיע למשטרה על שגילה בעת ביקרו בבית המשיב. לאחר שהגיעו שוטרים נכנסו הם יחדיו לבית, אז גילה המפקח כי המשיב הכניס את היין שנותר ושארית הירקות למקרר ולשאלת המפקח השיב כי לא שתה, המפקח שאל את המשיב האם הוא מוכן לבצע בדיקת אלכוהול, המשיב סירב והחל להתלהם ולדבר בקול, המפקח אז שוב הריח כי ריח אלכוהול נודף מפיו של השיב והבחין כי עינו אדומות.

בדיון לפניי ביום 2/8/12 טען סנגורו של המשיב כי הוראת צו הפיקוח –איסור צריכת משקאות חריפים, אשר נטען כי הופרה, אינה חוקית ומשכך היא בטלה ומשכך נשמט הבסיס לבקשה למעצר עד תום ההליכים.

לטענתו, החוק קובע כי כאשר מטילים מגבלה על מפוקח של עבירות מין צריך להיות קשר בין המגבלה לסיכון שנשקף ממנו. בעניינו של המשיב הסיכון הנשקף הוא ביצוע עבירות מין ולא שתייה מופרזת של האלכוהול, ובהחלטת ס.נ כב' השופטת דינה כהן לא נמצא קשר בין ביצוע עבירת המין – המעשה המגונה שביצע המשיב בעבר לבין שתיית אלכוהול.

מעיון בפרוטוקול הדיון מיום 27/9/11 בתיק צ"א 22030/09/11 עולה כי ב"כ המשיב שם, עו"ד ענת אסידו, בסיכומיה הביעה התנגדותה ביחס להטלת איסור צריכת משקאות חריפים במסגרת צו הפיקוח, בטענה כי לא קיימת זיקה בין החשש- הסיכון הנשקף לבין שתיית אלכוהול וכי ההגבלה הגורפת אינה מידתית וככל שתוטל הגבלה על צריכת משקאות חריפים מבקשת היא שתוגבל לאיסור לפי הכמות שנקבעה בפקודת התעבורה ואלו דבריה בעמ' 2 לפרוטוקול:

"סעיף ב' לבקשה- מסכימים לאיסור בשימוש בסמים מסוכנים אך לגבי איסור צריכת משקאות משכרים אנו סבורים שמדובר במגבלה שאינה נדרשת לגבי משיב זה במובן שכשהוא ביצע את העבירות, אף בכתב האישום לא נטען שהוא ביצע אותן בהיותו בגילופין. לגבי הערכת מסוכנות, גם של המב"ן שקראתי ועייניתי בה, נטען אפשר להגיד בשורה אחת, שהזיקה שלו לאלכוהול שלטענתו שותה עם חברים אלכוהול. לכן אני סבורה שמכאן לאסור עליו שתיית אלכוהול, איסור גורף, מדובר כאן בחוק שאכן מטרתו בהגנה על האינטרס הציבורי מפני עברייני מין אך עם זאת, נדרש איזון בדרישות המדינה בדבר המגבלות שיוטלו על המשיב. לכן נבקש שאיסור זה לא יענה על ידי ביהמ"ש ולחילופין לעדן את ההגבלה, בכך שתהיה לפי פקודת התעבורה." (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון מיום 27/9/11 בתיק צ"א 22030/09/11 ).

ב"כ המאשימה, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 27/9/11 בתיק צ"א 22030/09/11, התייחסה לדברי ב"כ המשיב וטענה כי לאור מצבו הנפשי של המשיב והתמכרותו לסמים קיים קשר בין צריכת משקאות משכרים לבין הסיכון הנשקף מהמשיב לבצע עבירת מין נוספת, ואלו דבריה :

" התנאים המבוקשים מאוד מאוד ספציפים, לא ביקשו תנאים גורפים שאינם תואמים את המקרה של המשיב מדובר במשיב שיש לו רקע קודם בעבירות מין וסמים, אובחן כחולה נפש עם רקע של התמכרות בסמים קשים ושימוש באלכוהול דווקא בהערכת המסוכנות ניתן לכך ביטוי (עמ' 4), כאשר המשיב מדווח שביצע עבירות על רקע שתיית אלכוהול ושהדבר גורם לו להפרעה פסיכוטית. במצב דברים כזה, כשלאדם רקע קודם של התמכרות לסמים קשים, עם מחלת נפש, כאשר אלכוהול והחומרים הללו ידועים כמסירי עקבות, דווקא במקרה של המשיב הזה, יש סיכון גדול יותר ולכן ההגבלה מחוייבת המציאות. צמצום ההגבלה לא יועיל בשל הנתונים האורגניים של המשיב מפנה להלכת סירטון (מקריאה). ביהמ"ש קובע שם שגם צמצום לא יעזור במקרה שלו, לכן אין פו גורם שמסיר את המסוכנות מאותו משיב, לכן אנו מבקשים לקבל את מלוא ההגבלה במלואה." (עמודים 3-4 לפרוטוקול הדיון מיום 27/9/11 בתיק צ"א 22030/09/11 ).

כב' השופטת דינה כהן, מציינת ומתייחסת בהחלטתה למכלול השיקולים שעמדו לנגד עינה בבואה ליתן צו פיקוח, על הוראותיו ובין היתר, לעניין ההגבלה שלא לצרוך משקאות משכרים. בסופו של יום, בחרה לכלול בצו הפיקוח גם את האיסור לצרוך משקאות משכרים.

לאור המקובץ לעיל, איני מוצאת טעם בטענות ב"כ המשיב כי החלטת ס.נ כב' השופטת דינה כהן אינה חוקית או ניתנה בחוסר סמכות ולהתייחס אליה כאל – VOID , המחוקק במפורש קבע כי בית המשפט רשאי לכלול בצו הפיקוח את התנאים המפורטים בסעיף, הכולל איסור צריכת משקאות משכרים, אם סבר שקיים קשר בין המגבלה הקבועה בתנאים לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספתבסעיף 13 לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו- 2006 בזו הלשון:

(ב)בית המשפט, לאחר שקיבל את המלצות יחידת הפיקוח בדבר תנאי הפיקוח והמעקב המומלצים בעבור עבריין המין, רשאי לכלול בצו הפיקוח את התנאים הבאים, אם סבר שקיים קשר בין המגבלה הקבועה בתנאים לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספת; בסעיף קטן זה, "מגבלה" – לרבות איסור:

(1)מגבלה על צריכת משקאות משכרים, או שימוש בסמים מסוכנים כהגדרתם בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (בחוק זה – סמים מסוכנים);

בית המשפט אימץ את בקשת המאשימה, אשר הצביעה על הקשר שקיים בין המגבלה הקבועה בתנאים לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספת ביחס למשיב, כך למשל מציין בית המשפט בהחלטתו, כי הערכת הציון בעניינו של המשיב (אשר לא צורפה לטיעוני ב"כ המשיב, על מנת שבית המשפט יוכל ללמוד מה היו מכלול הטיעונים שעמדו לנגד עיני בית המשפט בעת מתן החלטתו) מציינת, כי המשיב סובל מסף תסכול נמוך ובעיות בשיפוט, הנני סבורה, כי לא צריך להיות מומחה גדול על מנת להבין, כי משקאות משכרים במינונים מסויימים הינם משחררי עכבות ויכולים במינון זה או אחר להשפיע על מי שסף התסכול שלו נמוך ומשכך דין טענתו של ב"כ המשיב להידחות.

סבורתני, כי שעה שנימוקי הצדדים עמדו לנגד עיני בית המשפט, אזי תקיפתה של החלטת בית המשפט צריכה להיות בדרך של תקיפת ההחלטה בערכאת הערעור ולא ניתן לומר עליה, כי היא VOID.

אף עניין כמות צריכת האלכוהול, נדון במעמד הדיון, ב"כ המשיב ביקשה במפורש כי בית המשפט יורה על צמצום איסור צריכת משקאות משכרים וזאת לפי פקודת התעבורה, ב"כ המאשימה התנגדה לצמצום האיסור ובית משפט החליט לקבל את עמדת המאשימה ולהורות על הגבלת צריכת משקאות משכרים בכלל ולא לפי פקודת התעבורה.

לפיכך, טענתו של ב"כ המשיב כי לא ידועה כמות האלכוהול האסורה ובמידה ואכן שתה המשיב משקאות משכרים, לא ידוע מהי הכמות הנחשבת כאסורה דינה להידחות.

מעיון בהחלטת כב' השופטת דינה כהן ניתן ללמוד, כי האיסור מוחלט וזאת בהעדר הוראה מפורשת אחרת וכי צויין במפורש כי נסיבותיו האישיות של המשיב הם אלה שהובילו את בית המשפט לקבל את עמדת המבקשת, על פניו ההגבלה היא מדתית וסבירה בנסיבות המקרה ויפים לעניין זה דברי כב' המשנה לנשיאה השופט א. ריבלין בבש"פ 4876/09 ולרי סירוטין נ. מד"י: