מדינת ישראל נ' מזרחי(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. המדובר בסם מסוג חשיש במשקל של כ- 775 ג' נטו שהוא מחולק ל- 7 פלטות וסם מסוג קוקאין במשקל 0.5 ג' נטו.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ולצידה הסכמת המבקשת כי המשיב ישוחרר בתנאים מגבילים וזאת נוכח העובדה כי המשיב שוחרר כבר במסגרת הליך מעצר הימים בתנאים הכוללים מעצר בית.

המבקשת עתרה כי בית המשפט יורה כי תנאי השחרור שניתנו בענינו יעמדו על כנם ותוסף טבעת בטחון נוספת בדמות פיקוח אנושי צמוד, במקום מעצר הבית.

בפתח הדיון היום, מסר ב"כ המשיב כי לאחר שעיין בחומר הראיות מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וטען כי בנסיבות כפי שיפורטו להלן, אין מקום להוספת פיקוח. כמו כן עתר כי המשיב יוכל לשוב לעבודה בפיקוח.

ב"כ המשיב טען כי המשיב שוחרר כבר ביום 20/02/11 בהסכמת המשטרה, למעצר בית ללא פיקוח למשך 5 ימים, וזאת על אף שכבר באותה עת דובר בחשד להחזקת מלוא כמות הסם.

בהמשך מיום 25/02/11 ועד ליום 16/03/11 התהלך המשיב בלא כל תנאי. מעצרו המחודש בוצע לאחר שהתקבלה חוות דעת מטעם המטא"ר המצביעה כי מעתקי טביעות אצבע שנלקחו מעטיפות הסם, שייכות למשיב.

ב"כ המשיב טען כי המשטרה השתהתה במעצרו של המשיב, משעה שטופס ראשוני של גילוי טביעות אצבע הגיע לידיה כבר ביום 08/03/11 באמצעות מברק. מכל מקום, גם לאחר שנעצר המשיב, וענינו הובא בפני בית המשפט, סבר בית המשפט כי מקום להורות על מעצרו ובשלב זה כבר ברור כי התשתית הראיתית שהונחה בפני בית המשפט באותו מועד, זהה לתשתית הקיימת כיום בפני מותב זה.

בית המשפט קבע כי המשיב ישהה במעצר בית והכביד בערבויות.

ב"כ המשיב טען כי משעה ששני מותבים בבית משפט זה סברו כי נסיבותיו של התיק והמשיב אינם מחייבים פיקוח, ומשעה שמאז יום 20/02/11 משוחרר המשיב בתנאים מגבילים ובמשך פרק זמן אף ללא כל תנאי ושמר על התנאים, הרי שאין מקום בשלב זה להכביד בתנאי השחרור.

אשר לבקשתו ליציאה לעבודה, פרש בפני בית המשפט את נסיבותיו האישיות של המשיב, וטען כי אין כל הגיון באיסור יציאה לעבודה, משעה שמדובר במקום עבודה בכתובת קבועה ובפיקוח.

ב"כ המבקשת עתרה להוספת פיקוח אנושי, וטענה כי משעה שמוגש כתב אישום, הסמכות בידי בית המשפט להוסיף תנאים.

ביקשה להדגיש את הכמות הגדולה של הסם, את העובדה כי היה מחולק לפלטות וכי הוסתר על-ידי המשיב במקום בו סבר כי לא ניתן יהיה לקשור את הסם אליו. ביקשה להדגיש כי לצד סם מסוג חשיש החזיק המשיב גם סם מסוג קוקאין וטענה כי כל הנסיבות מלמדות כי מדובר בסם שהחזקתו הייתה לצורך הפצתו.

ב"כ המבקשת אף הפנתה לעברו הפלילי של המשיב. עבר פלילי המלמד כי המשיב הורשע במס' הזדמנויות בעבירות סמים חמורות, ריצה מאסרים ממושכים בפועל, כשהמאסר האחרון נגזר עליו בשנת 99, מאסר בפועל למשך 8 שנים. ב"כ המבקשת ביקשה לזהות דפוס פעולה אצל המשיב, לפיו נדון בגין עבירות סמים, מרצה מאסר ממושך, וחוזר בסופו של דבר לסורו.

בנסיבות הללו, מתנגדת ב"כ המבקשת לכל הקלה בתנאי שחרורו של המשיב לרבות יציאה לעבודה.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, עיינתי בחומר החקירה, בכתב האישום ובבקשה, ובהחלטות הקודמות בענינו של המשיב, באתי לכלל מסקנה כי נוכח השתלשלות הענינים בתיק, אין מקום בשלב זה להוסיף פיקוח אנושי במקום מעצר הבית, כמו גם אין מקום לאפשר בעת הזו יציאה לעבודה.

סבורני כי בנסיבותיו של המשיב, כפי שפורטו בדברי ב"כ המבקשת, הרי שהתנאים בהם שוחרר המשיב הינם תנאים מינימלים, הדרושים לצורך השגת תכלית המעצר.

שפר מזלו של המשיב עליו משעה שבית המשפט בשלב ראשון הורה על שחרורו ללא פיקוח, והחלטה זו הנחתה והתוותה בסופו של יום את ההחלטות המאוחרות שניתנו בענינו.

הנסיבות בהן נתפס הסם בחזקת המשיב, מלמדות כי החזקת הסם הייתה בנסיבות של סחר בסם, וכשלצד זאת נשקל עברו הפלילי המכביד של המשיב בעבירות סמים, הרי שהכף נוטה בבירור לטובת האינטרס הציבורי, על דרך הותרתו של המשיב במעצר בית מלא.

אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לענין אני מורה כי כל תנאי השחרור שנקבעו בענינו של המשיב יעמדו בעינם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.