מדינת ישראל נ' מזרחי(עציר) ואח'

גזר דין לנאשם 2

העובדות וטענות הצדדים

הנאשם הודה והורשע בתיק זה בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי.

כתב האישום שבו הודה הנאשם מתאר סדרת אירועים שהתרחשו ביום 3.11.10, בהם היו הנאשם יחד עם נאשמים 1 ו-3 מעורבים בקבלה והעברה של סמים מסוכנים מאנשים אחרים, כשלצורך כך נסעו למקומות מפגש שונים. בסופו של דבר נעצר נאשם 2 במושב זיתן כשהוא יושב ברכבו וברכב 50 "פלטות" של סם מסוג חשיש במשקל 4,807 גרם, ונאשם 1 עומד לצד הרכב. נאשם 3 נעצר בירושלים כשברכבו סם מסוג חשיש במשקל 6,706 גרם.

בנוסף לתיק העיקרי הנאשם הודה וצירף תיק נוסף, ת"פ 40183-02-11 שבו הודה בהחזקת סם מסוג קנבוס במשקל כ-9 גרם בשנת 2010 לשימוש עצמי.

הנאשם הודה בכתב האישום עוד בחודש פברואר 2011, בפני כב' השופט לי-רן, ובית המשפט קיבל את בקשתו ואת המלצת שירות המבחן ואיפשר לו להשתלב בהליך גמילה בקהילת מלכישוע.

מאז הודאת הנאשם ועד היום התקיימו מספר דיונים, כאשר שירות המבחן עקב אחר התקדמותו של הנאשם והגיש מספר תסקירים. על אף מעידה מסויימת, התסקירים היו בעיקרם חיוביים והעידו על התקדמות ששיטתית של הנאשם, תחילה במסגרת מלכישוע ולאחר מכן בטיפול במרכז יום בירושלים. בתסקיר האחרון שהוגש לקראת הדיון בנובמבר 2011 המליץ שירות המבחן לסיים את ההליך ולהטיל על הנאשם עונש של של"צ, מאסר על תנאי וצו מבחן.

בדיון שהתקיים ביום 10.2.13 קבעתי כי לאור כלל הנסיבות העונש הראוי הוא מאסר בעבודות שירות, והפניתי את הנאשם לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות. חוות הדעת שהוגשה חיובית.

המאשימה ביקשה בטיעוניה לעונש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך שלא יפחת מ-24 חודשים. בטיעונים לעונש ציינו ב"כ המאשימה בין היתר את החומרה שבעבירות הסמים, את חלקו של הנאשם באירוע, עברו של הנאשם וגזרי הדין שהוטלו על הנאשמים האחרים בתיק זה. כמו כן טענו כי התסקירים שהוגשו לגבי הנאשם לא היו חיוביים לחלוטין והעידו גם על כשלונות של הנאשם.

ב"כ הנאשם טענה כי הנאשם היה במעצר ממש במשך שלושה חודשים, ולאחר מכן שוחרר למעצר בית ושהה במלכישוע במשך 13 חודשים. לאחר מכן המשיך בטיפול במרכז יום. היא ציינה כי הנאשם הסכים לחילוט הרכב המעורב (בשונה מהנאשמים האחרים), ויש לראות בכך רכיב בגזר הדין. כן טענה כי נאשם 1 הוא הדומיננטי ונאשמים 2 ו-3 פעלו על פי הנחיותיו, וכי כמות הסם שנמצאה אצל נאשם 2 גדולה יותר מזו שנמצאה אצל נאשם 2. היא ביקשה לייחס משקל רב לשיקום שעבר הנאשם.

דיון והכרעה

אין ספק שהעבירות שביצע הנאשם, ובעיקר העבירה נשוא התיק העיקרי שבפני, הן עבירות חמורות. העובדות המתוארות בכתב האישום מצביעות על מעורבות עמוקה של הנאשם בעסקי הסמים, על פעולתו בתיאום עם אנשים אחרים ועל עיסוק בכמויות גדולות של סם, אשר מטבע הדברים לא נועדו לצריכתו העצמית בלבד. אמנם נראה מהעובדות כי חלקו של נאשם 1 הוא הדומיננטי יותר, אולם גם לנאשם 2 חלק משמעותי בעיסוק בסמים.

לנאשם הרשעות קודמות לא מעטות, רובן בעבירות סמים, בסעיפים 13 ו-19 של פקודת הסמים, שעניינם סחר, ייבוא והפצה של הסם, ולאו דוקא שימוש עצמי. עם זאת יש לציין כי ההרשעה האחרונה היא משנת 2004, כך שלפני מועד ביצוע העבירה בתיק שבפני היתה תקופה של מספר שנים שבה לא נפתחו לנאשם תיקים. הדבר עולה בקנה אחד עם האמור בתסקירים, כשהנאשם תיאר שהפסיק את השימוש בסמים וניהל אורח חיים נורמטיבי לתקופה לא מבוטלת, אולם חזר לשימוש בסמים בשל משברים שעבר.

נאשם 1, הנאשם העיקרי נדן ל-24 חודשי מאסר, מהם הפעלת 12 חודשי מאסר על תנאי. נאשם 3 נדון לשנים עשר חודשי מאסר. עברו של נאשם 2 מכביד יותר משני הנאשמים האחרים.

בנסיבות רגילות ראוי היה לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, לנוכח חומרת העבירה. אולם במקרה הנוכחי יש לייחס משקל רב ואף מכריע להליך השיקום שעבר הנאשם. המעקב אחר הנאשם לאורך זמן והתסקירים שהוגשו מצביעים על כך שמדובר בשינוי מהותי. בתסקיר האחרון ציינה קצינת המבחן כי הנאשם נרתם להליך הטיפולי מתוך רצון כן לשמור על ניקיון מחומרים ממכרים ולנהל אורח חיים תקין, ומכאן ההמלצה להקלה הניכרת בעונשו.

נדירים הם המקרים שבהם מצליח אדם שהיה מכור לסמים להיגמל מהם ולשנות באופן מהותי את אורח חייו. באותם מקרים נדירים בהם הצליח נאשם לעבור את השינוי, ועמד בכל הקשיים הכרוכים בכך, על בית המשפט להביא את הדבר בחשבון, לאפשר לו להמשיך בדרכו ולמנוע את הנסיגה לאחור, שהיא תוצאה כמעט בלתי נמנעת של ריצוי עונש מאסר בפועל. מתן משקל מרכזי לשיקולי השיקום משרת הן את הנאשם עצמו והן את כלל החברה, אשר אף היא מפיקה רווח מהתמדתו של הנאשם באורח חיים של אדם שומר חוק. תיקון 113 לחוק העונשין אינו חל במקרה זה, אולם גם על פי התיקון יש מקום של ממש לשיקולים של שיקום וחזרה למוטב.

בגזירת דינו של הנאשם יש להביא בחשבון כי הנאשם היה נתון במעצר ממש תקופה של כשלושה חודשים. אמנם עונש המאסר ההולם בגין עבירה זו הוא ממושך הרבה יותר, אולם תקופת מעצר של שלושה חודשים אינה תקופה מבוטלת.

בנוסף, הנאשם הסכים לחילוט הרכב שבו נעברה העבירה, כך שהוא נושא גם בסנקציה כספית משמעותי.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונש כדלקמן:

1.מאסר שירוצה בעבודות שירות למשך שישה חודשים. הנאשם יבצע את העבודות בהתאם לחוות דעת הממונה, החל מיום 1.5.13. מובהר לנאשם כי אם לא יישמע להוראות הממונים הוא צפוי להפקעת עבודות השירות ולריצוי העונש במאסר בפועל ממש.