מדינת ישראל נ' מזלבט(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשת המדינה לעצור את המשיבים, עד תום ההליכים המתנהלים נגדם בתיק העיקרי שבכותרת.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 333 בנסיבות 335(א)(1)ו-(2) לחוק העונשין התשל"ז -1977 (להלן: :"החוק"); תקיפה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 382(א) לחוק); קשירת קשר לפשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק); ושיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 לחוק). למשיב 1 יוחסה בנוסף עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה (עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק).

עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 30.12.10 בסמוך לשעה 14:30, הגיע המתלונן, שוטר מג"ב המתגורר בכפר מג'אר, לחנות לחלקי רכב הנמצאת בתחנת דלק בכפר.

סמוך לאחר מכן, הגיעו למקום המשיבים ונכנסו לחנות. בין המתלונן ובין משיב 1, התפתח דין ודברים מילולי, אשר בעקבותיו תקפו המשיבים את המתלונן, משיב 1 תקף את המתלונן בכך שהתיז לעברו גז מדמיע ומשיב 2 הכה מכת אגרוף בראשו (להלן: "האירוע הראשון").

מיד לאחר מכן עזבו המשיבים את החנות ונעמדו בפתחה.

בעקבות מעשים אלו יצא בעל החנות, עזאם עזאם, אל המשיבים במטרה לשכנעם לעזוב את המקום.

לאחר שהתאושש מהגז, יצא המתלונן לעבר המשיבים. בין המתלונן לבין המשיבים התפתחה קטטה. במהלכה תקפו המשיבים בצוותא את המתלונן; בעוד משיב 2 מכה את המתלונן ותופס בו, שלף המשיב 1 סכין שהחזיק בה, ודקר את המתלונן בבית החזה ובפניו (להלן: "האירוע השני").

כתוצאה מן התקיפה, נגרמו למתלונן חבלות חמורות, בין היתר פצע דקירה באזור בית החזה, פגיעה בריאה בצד שמאל, וחתך עמוק בלחי אשר מגיע עד רירית הפה וכן חתך ברירית הפה.

בסמוך לאחר מכן, במועד שאינו ידועה למאשימה, קשרו השניים קשר לשבש מהלכי משפט. המשיבים תאמו ביניהם גרסה שקרית של האירועים המתוארים לעיל ובמטרה לשבש הליכי משפט.

טיעוני הצדדים

המבקשת

המבקשת טענה לראיות לכאורה טובות להוכחת העבירות, לרבות הודעות המתלונן, עדי ראיה לאירוע, תיעוד רפואי וסרט מצלמת האבטחה של תחנת הדלק אשר תעד את האירועים מחוץ לחנות.

המבקשת מפנה להודעת מר עזאם אשר מאמת את גרסת המתלונן לפיה המשיב 1 הוא ששלף גז מדמיע בחנות, וכן עדות הנ"ל ועדות המתדלק, מר ויסאם עראידה, על כך שמאוחר יותר, בשלב הקטטה מחוץ לחנות, החזיק משיב 1 בסכין מגואלת בדם טרי.

מנגד מפנה המבקשת לגרסאותיהם המתואמות והשקריות של המשיבים, אשר אינן עולות בקנה אחד גם עם סרט האבטחה, כאשר המשיבים עמדו על גרסתם השקרית גם לאחר שעומתו עם הסרט בחקירה.

המבקשת מפנה לתיעוד הרפואי המפרט את מצבו הרפואי של המתלונן ואת פצעי הדקירה שנגרמו לו וחומרתם.

על פי המבקשת, העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), לפיה קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם של המשיבים יסכן את בטחון הציבור.

עוד נטען ע"י המבקשת, כי העבירות המיוחסות, על אופיין ונסיבותיהן, לרבות בהתחשב בכך שהאירוע התפתח מויכוח של מה בכך, כלל המתנה של המשיבים למתלונן מחוץ לחנות אחרי האירוע הראשון, החזקתו המוקדמת של המשיב 1 בסכין, הצטיידותו של המשיב 2 באבן, והפגיעה הקשה במתלונן, מקימות חזקת מסוכנות כנגד המשיבים המחייבת מסקנה כי בעניינם לא תסכון כל חלופת מעצר.

לטענתה ובתואם להלכה הפסוקה, במדרג אלימות כאמור, מן הדין להורות על מעצר עד תום ההליכים, כאשר רק במקרים חריגים שענייננו אינו נמנה עמם, יש לשחרר לחלופת מעצר.

המבקשת גם טוענת, כי קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים שעה ששחרור המשיבים מקים חשש לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. בנדון המבקשת מפנה לכך שלאחר האירועים המתוארים בכתב האישום, נמלטו המשיבים מן המקום, ועל אף הניסיון לזמנם לחקירה וצו מעצר שהוצא כנגדם, לא נמצאו, עד אשר ביום 02.01.11 ראו להסגיר עצמם המשיבים, כל אחד בנפרד. בנוסף, המשיבים מסרו כאמור גרסה מתואמת ושקרית למשטרה. המבקשת הוסיפה עוד, כי המשיבים הם לקוחות של עזאם, ויש לקחת זאת בחשבון לאחר שכבר הוכיחו שהם מסוגלים לחמוק מן החקירה ולשבשה, וכי עם שחרורם, עלולים הם לפעול ולהשפיע על עדותו.