מדינת ישראל נ' מושיילוב

הכרעת דין

על יסוד הודית הנאשם באמור בעובדות כתב האישום המתוקן, אני מרשיע אותו בעבירה המפורטת בו.

ניתנה והודעה היום ז' ניסן תשע"א, 11/04/2011 במעמד הנוכחים.

אלון רום, שופט

גזר דין

1.הנאשם הורשע, על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של סיוע לגניבה, עבירה לפי סעיף 348. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם ואחר עסקו כמאבטחים בחברת "בטחון אזרחי", כשתפקידו של הנאשם היה לאבטח מפעלי תובלה באילת, לרבות החניון בו הוחנו בשגרה מכוניות משא כבד.

ביום 05.01.2008 הגיע בלש עם רכב משטרתי מסווה, לבצע עסקת קניית סולר גנוב, הבלש פנה לנאשם תוך ששאל היכן האחר, ובהמשכו של האירוע פנה הבלש אל האחר ואמר לו שהוא רוצה סולר, וסיכם עמו כי האחר ימכור לו 100 ליטר סולר בתמורה למחיר של 3.5 ₪ לליטר.

בהמשכו של האירוע, כאשר חזר השוטר הבלש לחניון, הנאשם אמר לו "סגרת איתו", כאשר השיב לו הבלש שכן הורה לו הנאשם להמתין עד שיצא רכב ואז שיכנס לחניון. לאחר מכן הכניס הנאשם את הבלש עם רכבו, כאשר האחר הורה לבלש להחנות בין שתי משאיות במטרה להסוות את האירוע, שאב באמצעות צינורת שהביא עמו, ותדלקה למכיל הדלק של מכונית הבלש, תוך שקיבל בתמורה 250 ₪.

הנאשם במעשיו סייע לאחר לגנוב מרכב בכך שהתיר את כניסתו, והכל שלא כדין.

2.הנאשם יליד שנת 1983, עברו הפלילי כולל עבירת סמים ועבירה של הוצאת רכוש מרשות הצבא, עבירה אחרונה משנת 2003.

המדובר בעבירה חמורה, זאת בשל אופן ביצועה, זאת כאשר הנאשם מסייע לאחר וככל הנראה לא לשם שמיים, לבצע עבירה, בשעה שהוא וחברו האחר מועסקים כמאבטחים של מתחם.

העובדה שהנאשם ואחר מקבלים שכר עבור עבודתם לשמירת המתחם, לא היה בה די והנאשם פעל כמפורט בכתב האישום, תוך שהוא מוהל באמון שניתן לו על ידי מעסיקיו.

אף שסכום הגניבה עליה מדובר נמוך יחסית, הרי שמדובר במעשה חמור שלטעמי הענישה שהוצגה על ידי הצדדים הינה מקלה במיוחד.

התלבטתי באם לאשר את הסדר הטיעון שהוצג לי, שכן בעברו של הנאשם עבירת רכוש נוספת של הוצאת רכוש מרשות הצבא, וישנה התאמה וחפיפה מסוימת בין העבירה הקודמת לעבירה שבפניי.

לאחר לבטים מצאתי כי ניתן לאשר את הסדר הטיעון, יחד עם זאת, עונש ההתחייבות הכספית שיוטל על הנאשם יבטא את חומרת מעשיו ואת הקושי בקבלת הסדר הטיעון כפי שהוצג בפניי.

שקלתי לקולא את הודאתו של הנאשם בכתב האישום המתוקן.

3.הצדדים הגיעו להסדר טיעון, ובנסיבות הענין לא ראיתי לנכון לסטות ממנו.

4.לאחר ששקלתי את טיעון הצדדים, בחנתי את האיזונים בין אינטרס הציבור אל מול נסיבות המקרה, ואת החסכון בזמנו של בית המשפט, אינני רואה לסטות מהסדר הטיעון ואינני רואה בו חריגה בלתי סבירה מנורמת ענישה ראוייה.

5.לפיכך, הנני גוזר בזה על הנאשם עונש כדלהלן:

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 2 חודשים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מהיום יעבור על עבירת רכוש נוספת.

התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות על סך 25,000 ש"ח, אשר יהיה עליו לשלם באם בתוך שנתיים מהיום יעבור עבירת רכוש כלשהי, למעט החזקת רכוש חשוד כגנוב. לא ישלם את הסך האמור בהתחייבות, ייאסר ל- 100 ימים. היה והנאשם לא יחתום על התחייבות כאמור בתוך 48 שעות - ייאסר בגין כך למשך 1 יום.