מדינת ישראל נ' מושון חסון

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 20.5.10, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד בעת שהרכב בתנועה, שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 24.4.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ יצחק אדרי, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח ושכתוב של הנסיבות, שסומנו ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 20.5.10, בסמוך לשעה 16:50, נהג הנאשם בקטנוע בתל אביב, ברחוב הרצל, מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעו לצומת עם רחוב רבנו חננאל, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא אוחז בידו השמאלית טלפון נייד בהצלב לאוזן ימין.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" התקשרתי לאסף הרופא".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך אינו זוכר מה קרה בוודאות, רק שלא דיבר בטלפון. הנאשם לא זכר מאין לאן נסע והיכן היה הטלפון הנייד.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין כיוון נסיעתו, האופן בו אחז הנאשם את הטלפון הנייד וציין כי שמר איתו על קשר עין עד לעצירתו.

לנאשם לא הייתה כל גרסה חלופית להציג, שכן לא זכר את פרטי האירוע, למעט הטענה כי לא דיבר בטלפון הנייד, אך לא ידע לומר היכן היה הטלפון אם לא בידו, לא זכר מאין לאן נסע.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ב , 24 מאי 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: