מדינת ישראל נ' מורעב

החלטה

משהומצאה הבהרה מביהמ"ש השלום לענייני תעבורה באילת אני שב ונדרש לבקשה לחישוב הפסילה.

לאור בקשת הפסילה וצרופותיה הנני מורה כי הפסילה תחושב מיום 13/12/11 - המועד בו הופקד בתיק, תחליף הפקדה - תצהיר בו הצהיר המבקש, כי אין ברשותו רשיון נהיגה עקב פסילה קודמת שניתנה עליו בביהמ"ש לתעבורה באילת.

באשר לבקשת הסניגור לחפוף את שתי הפסילות, לא אוכל להעתר לבקשה.

נראה לי, כי הסניגור המלומד נתפס לכלל טעות כשהוא עותר בבקשה להורות על חפיפת הפסילות "בהתאם לגזר הדין", ואסביר:

לנאשם הייתה פסילה לתקופה של 4 חודשים על תנאי מהתיק הנ"ל בביהמ"ש השלום באילת, שהפעלתה היתה מתחייבת לפי הדין עם הרשעתו של הנאשם בתיק זה (סעיף 36 (ה) לפקודת התעבורה).

הפסילה המותנית, חבת ההפעלה, היתה אמורה, לפי החוק, להיות מצטברת ל- 6 חודשי הפסילה בפועל (נשוא הסדר הטיעון). אלא שבמסגרת ההסדר, הסכימה המאשימה, לחפיפתה הפסילה המותנית לפסילה המוסכמת הנ"ל שתושת על הנאשם.

בית המשפט כיבד את הסכמת הצדדים, תוך שהוא מנמק זאת בגזר הדין, והורה על החפיפה האמורה וקובע שסך הכל ירצה הנאשם פסילה בפועל שמשכה 6 חודשים.

חפיפה זו נוגעת לעונש הפסילה בפועל שהוטל על הנאשם. היא לא נוגעת לחישוב הפסילה שנעשית מיום ביצוע ההפקדה בכל תיק (תקנה 557 לתקנות התעבורה).

ראוי להדגיש, כי פסילה מסתיימת רק בתום ריצוייה, היינו, בתום התקופה שנקבעה בגזר הדין, והיא מחושבת רק מהמועד שהופקד הרשיון או תחליפו בתיק בית המשפט. החוק קובע מפורשות, כי פסילות הן מצטברות האחת לשניה. לפיכך, מי שנפסל בבית משפט אחד והפקיד שם את רשיונו, וחזר ונפסל בבית משפט אחר, חייב להפקיד תחליף הפקדה (תצהיר) בתיק האחר, ומניינה של תקופת הפסילה הנוספת יחל רק מאותו מועד ואילך (סעיף 42 (ב) לפקודת התעבורה; ראה דברי כב' השופטת א. חיות ברע"פ 8317/10 מאיר כהן נ' מדינת ישראל, (2011).

סוף דבר, הפסילה תחושב כאמור בפיסקה 2 להחלטה זו.

מזכירות – להודיע לצדדים דבר החלטה זו.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ב, 24 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: