מדינת ישראל נ' מורלי

הכרעת דין

הנאשם הואשם כי לא ציית להוראות שוטר במדים, שהורה לו לעמוד בצד הכביש ולהציג רישיונות, עבירה בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.1.2012, שעה 14:56 לערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 8785574 בדרך שלמה בתל אביב-יפו, מכיוון מזרח למערב. בצומת עם רחוב צ'לנוב, מוצבים בכיוון נסיעתו של הנאשם תמרור 302 וקו עצירה גלויים לעין, אך הנאשם פנה ימינה ללא עצירה לפני קו העצירה. השוטר הבחין בביצוע העבירה בהיותו ברחוב צ'לנוב 48 במרחק של כ-12 מ' מקו העצירה, תוך שמירת קשר עין רצוף עם הנאשם מרגע ביצוע העבירה ועד רגע עצירתו. השוטר הורה לנאשם להעמיד את הרכב בצד כביש, אך הנאשם ירד מרכבו ופנה לנהג שנסע אחריו. בהינתן הוראה נוספת על ידי השוטר, העמיד את הרכב בצד ימין. השוטר ביקש מהנאשם רישיונות והורה לו להישאר ברכבו. הנאשם לא ציית להוראת השוטר, ניגש לניידת המשטרה ונעמד מולה, על מנת לצלמה.

כמו כן, הנאשם פתח 3 פעמים את דלת הניידת, אף על פי שהשוטר התריע בפניו כי הוא מפריע לשוטר במילוי תפקידו כחוק.

תגובת הנאשם משיוחסה לו העבירה: "הכל יעבור למח"ש. אתה שקרן!".

הנאשם כפר במיוחס לו ונוהל דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר אלברט חמו (ע.ת.1) ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח (ת/1).

מטעם ההגנה העיד הנאשם ובמסגרת עדותו הוגשו צילומים (נ/1-נ/3) וכן עותק מהתלונה במח"ש (נ/4).

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והזהרתי עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה, אני סבורה כי התביעה עמדה בנטל להוכיח את יסודות העבירה, לפחות בכל הנוגע לאירוע הראשון בו יצא הנאשם מהרכב שעה שהרכב עמד באמצע הכביש. נבהיר כי הנאשם אינו מואשם באי הצגת רישיונות אלא בכך שלא העמיד את הרכב בצד לצורך הצגת רישיונותיו.

הנאשם, לגישתו, ציית לשוטר בכך שהציג רישיונות לבקשת השוטר ובכך שהעמיד את הרכב בצד הכביש, בסופו של דבר. לגרסתו, פנייתו לנהג הרכב שנסע אחריו נועדה לשם השגת עד הגנה שיתמוך בטענתו כי עצר לפני קו העצירה.

השוטר העיד כי הנאשם נעצר את הרכב באמצע הכביש וניגש לדבר עם נהג הרכב שנסע אחריו. בתלונתו למח"ש טען הנאשם כי כשסימן לו השוטר לעצור, הוא החנה את הרכב בצד הכביש ורק אז סימן לנהג שנסע מאחור שיעצור גם הוא. עם זאת בעדותו מסר הנאשם :"בכל מקרה הוא עצר אותי באמצע הכביש כשירדתי מהרכב הוא כבר ביקש ממני לעמוד בצד. לא בזמן שהייתי ברכב. לסמן לבחור לעצור זה לוקח בדיוק שניה . שוטר זה לא אלוהים והוא לא יכול להגיד לי לא לרדת מהאוטו או כן לרדת מהאוטו (פרוט' עמ' 4, ש' 18-20 ) וכן "ירדתי מהרכב, סימנתי לבחור מאחוריי שיעמוד רגע בצד. החניתי את הרכב בצד." (פרוט' עמ' 3, ש' 32, עמ' 4 ש'1).

הסתירה בדבריו של הנאשם באה לידי ביטוי גם במכתבו מיום 21.1.2012 למח"ש. שם ציין כי מיד לאחר שהבחין בשוטר המסמן לו לעצור בצד, נעצר בצד, שוחח עם השוטר, סימן לנהג מאחור עם היד שימתין וזה החנה את רכבו בצד. רק לאחר מכן יצא מהרכב כדי לפנות לנהג השני.

מדברי הנאשם עולה בבירור כי לא ציית להוראת השוטר בכך שלא עצר את רכבו בצד הכביש, אלא באמצע הכביש. אין זה בטיחותי לעצור את הרכב על נתיב נסיעה, וגלום בכך פוטנציאל לגרימת הפרעה לזרימה החופשית של התנועה. נכון היה להחנות את הרכב ולסמן לנהג השני לעצור גם כן בצד הכביש.

הנאשם אף לא ציית להוראת השוטר השנייה, לפיה נתבקש להמתין ברכבו בעת רישום הדו"ח. הנאשם הודה כי לאחר שהחנה את הרכב, יצא ממנו על מנת לצלם. התביעה לא טענה לקיומו של נימוק בטיחותי שבגינו אסור היה לנאשם לרדת מהרכב ולעמוד על המדרכה על מנת לצלם את מיקום עמידת הניידת או ליטול את פרטיו של הנהג שנסע בעקבותיו, אם האחרון היה חונה בצד הכביש. יוטעם כי האירוע לא ארע בכביש בין עירוני בו קיימת סכנה לצאת מהרכב אלא בכביש עירוני בו קיימת מדרכה המיועדת להולכי רגל.

כל עוד לא סיכן הנאשם את עצמו, את השוטר או עוברי דרך- לא היה מקום לייחס לו עבירה של אי ציות להוראות שוטר בגין כך שיצא מן הרכב. זאת, כמובן, להבדיל מהוראתו הראשונית של השוטר כי הנאשם יחנה את הרכב לצד המדרכה ולא יעצור את הרכב וייצא ממנו באמצע הכביש.

עם זאת, יוער כי אסור היה לנאשם לפתוח את דלת הניידת על דעת עצמו. הנאשם בעדותו טען כי לא פתח את דלת הניידת, אך במכתבו למח"ש מסר כי תחילה הקיש על החלון, וכשהשוטר התעלם מכך, פתח את הדלת על מנת להסביר לשוטר כי הוא ממהר להוציא את בתו מהמעון.

אשר על כן, ארשיע את הנאשם באי ציות להוראת שוטר בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג , 18 מרץ 2013, במעמד באת כוח התביעה ובהעדר הנאשם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: