מדינת ישראל נ' מורי

החלטה

החשוד הובא להארכת מעצרו בשעה 14:35 שעה שמעצרו הוארך היום עד השעה 14:00.

ב"כ המשיב טענה בפני בית המשפט כי יש מקום להורות על שחרורו של המשיב לאור האיחור בהבאתו לאולם בית המשפט.

יצויין כי לא בכדי קבע המחוקק בחוק המעצרים תקופות מוגבלות להחזקת אדם במעצר שכן חרותו של אזרח היא ערך עליון בשיטתנו המשפטית, אולם יחד עם זאת הסתבר לי, כי ארעה תקלה אצל המבקשת אשר נדרשה לטפל היום בעשרות דיוני מעצרים וזאת משעות הבוקר, בנסיבות אלו הרי שבית המשפט אינו "מעניש" את המשטרה בכך שהוא מורה על שחרורו של עצור בלא לעיין בחומר החקירה ובלא להתחשב במידת הפגיעה באינטרס הציבורי אם לא ייעצר החשוד.

לאחר שהגיש ב"כ המבקשת היום הצהרת תובע בעניינו של החשוד ממנה עולה כי לחשוד מיוחסות עבירות של גניבה והתפרצות למגורים ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים ובצעתי את האיזון הראוי בין הגורמים המפורטים לעיל הרי שלא מצאתי לקבל הטענות בדבר מעצר לא חוקי.

ב"כ המשיב נתנה הסכמתה, בהעדר חלופה להציע, להארכת מעצרו של המשיב עד ליום 20.02.11 שעה 14:00, זאת על מנת לאפשר הגשתו של כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, הכל כעולה מהצהרת תובע, על פי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 שהוצגה בפני ביהמ"ש והסנגור.

כאמור לעיל הנני מורה על מעצרו של המשיב עד ליום 20.02.11 שעה 14:00.

על אף שטרם הוגש כתב אישום, אני מתירה לחשוד לבצע 5 שיחות טלפון על חשבון המדינה שלא למתלוננים.

ניתנה והודעה היום י"ג אדר א תשע"א, 17/02/2011 במעמד הנוכחים.

שלהבת קמיר-וייס, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: