מדינת ישראל נ' מוסטפא(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, אשר בגדריה שלושה כתבי אישום: כתב אישום ראשון שהוגש נגד ארבעת המשיבים בת"פ 60494-05-12, כתב אישום שני שהוגש נגד משיב 2 בת"פ 60471-05-12, וכתב אישום שלישי שהוגש נגד משיב 4 בת"פ 60450-05-12.

האישומים כנגד המשיבים

כתב האישום הראשון מייחס למשיבים ארבעה אישומים. על פי עובדות האישום הראשון, בשנת 2008 או בסמוך לכך, החליט משיב 1 להצטרף ולפעול בארגון טרוריסטי, ארגון "החזית העממית הדמוקרטית לשחרור פלסטין (חואתמה)" (להלן: "החזית הדמוקרטית"). במועד שאינו ידוע במדויק למבקשת, חברו יתר המשיבים למשיב 1 והקימו בשכונת עיסוויה בירושלים חוליה של החזית הדמוקרטית (להלן: "החוליה"). משיב 1 שימש כראש החוליה והיה אחראי על קבלת הוראות פעולה מהדרג שמעליו ועדכון דרג זה בביצוע הפעולות, העברת ההוראות לביצוע על ידי החוליה וכן איסוף החוליה לצורך הפעילויות השונות. כמו כן, במועדים שונים, דאג משיב 1 לגייס צעירים נוספים לחזית הדמוקרטית, אשר היו כוח סיוע לחוליה במקרה הצורך. זאת ועוד, במספר מועדים שאינם ידועים במדויק למשיבה ציירו הנאשמים במסגרת פעילות החוליה על קירות בתים בשכונת עיסוויה גרפיטי ובו דגלי החזית הדמוקרטית ודגלי הרשות הפלסטינית. כמו כן במספר מועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, השתתפו הנאשמים במספר הפגנות ומחאות הזדהות שונות שנערכו מטעם החזית הדמוקרטית באזור מזרח ירושלים. על פי הנטען, במעשיהם אלו היו המשיבים חברים בארגון טרוריסטי וכן עשו מעשה שיש בו גילוי של הזדהות עם ארגון טרוריסטי או אהדה אליו, בהנפת דגל, בהצגת סמל או סיסמה או בהשמעת המנון או סיסמה, או כל מעשה גלוי דומה המגלה בבירור הזדהות או אהדה כאמור, והכל במקום ציבורי או באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לראות או לשמוע גילוי כזה של הזדהות או אהדה. בגדרי אישום זה מיוחסת למשיבים עבירה של חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948 (להלן: "הפקודה"), וכן עבירה של תמיכה בארגון טרוריסטי לפי סעיף 4 לפקודה.

על פי עובדות האישום השני, כחלק מהפעילות בחוליה, יידו המשיבים אבנים במספר הזדמנויות שונות לעבר כוחות הביטחון: לעבר ניידות של משמר הגבול וניידות משטרה שנסעו בשכונת עיסוויה, ולעבר שוטרים שהלכו רגלית בצמוד לניידות בשכונת עיסוויה. על פי הנטען במעשיהם אלו, היו המשיבים חברים בארגון טרוריסטי, סיכנו חיי אדם בנתיב תחבורה וניסו לתקוף שוטרים כאשר התקיפה קשורה למילוי תפקידם של השוטרים כחוק וכאשר המשיבים היו מזוינים בנשק קר וכן כשהתקיפה הייתה בצוותא של יותר משני אנשים. בגדרי אישום זה מיוחסת למשיבים עבירה של חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 לפקודה; 7 עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), וכן עבירת ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(2) וסעיף 274(3) בצירוף סעיף 25 לחוק.

על פי עובדות האישום השלישי, בחודש דצמבר 2011 לערך, החליטו המשיבים כחלק מפעילותם בחוליה, להביא לעזיבתן של שתי נשים משכונת עיסוויה, וזאת לאחר שרחשו שמועות כי נשים אלו עוסקות בזנות. המשיבים הגיעו יחד עם כעשרה אחרים שזהותם אינה ידועה במדויק למבקשת, כשהם רעולי פנים לבית שתי הנשים, הציגו עצמם כחברי החזית הדמוקרטית, ואמרו להן כי ייפגעו בהן אם הן לא תעזובנה את הכפר. יום למחרת עזבו הנשים את הכפר. כפי הנטען, במעשים אלו היו הנאשמים חברים בארגון טרוריסטי, איימו על הנשים בעל פה או בהתנהגות, בפגיעה שלא כדין בגופותיהן, בחירותן, ברכושן, בפרנסתם, בשמם הטוב או בצנעת הפרט, או הטילו אימה בדרך אחרת, הכל כדי להניע את הנשים לעשות מעשה וכאשר המעשה נעשה מפני האיום או הטלת האימה. בגדרי אישום זה מיוחסת למשיבים עבירה של חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 לפקודה, ושתי עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק.

על פי עובדות האישום הרביעי, החליטו המשיבים כחלק מפעילותם בחוליה, לפגוע במ.א. (להלן: "המתלונן") משכונת עיסוויה, וזאת לאור שמועות כי הוא רמאי וגנב. בעקבות כך, בתאריך 19.3.12 הגיעו המשיבים יחד עם כעשרה אחרים שזהותם אינה ידועה במדויק למשיבה, כשהם רעולי פנים, וכשחלקם מצויד בנשקים שונים, בגרזנים, באלות ובצינורות ברזל וגומי, והוציאו את המתלונן מביתו, קשרו את ידיו מאחורי גבו והכו אותו באמצעות הגרזנים, האלות והצינורות. במהלך התקיפה ירו שניים מהמשיבים או מהאחרים מכלי הנשק שהיו בידם. כל זאת עשו המשיבים והאחרים תוך שהם אומרים למתלונן כי עליו לעזוב את שכונת עיסוויה תוך 24 שעות. כתוצאה מתקיפה זו איבד המתלונן את הכרתו והוא נזקק לאשפוז בבית החולים. כמו כן נזקק לשלושה עשר תפרים בראשו ונגרמו לו חבלות בראשו, בידיו וברגליו. על פי הנטען, במעשים אלו היו המשיבים חברים בארגון טרוריסטי, השתמשו שלא כדיו בכוח כדי להניע את מ.א. לעשות מעשה והשימוש בכוח הביא לידי עשיית המעשה, וחבלו במ.א. חבלה חמורה שלא כדין וזאת כשהם נושאים נשק חם או קר וכשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחד לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם. בגדרי אישום זה מיוחסת למשיבים עבירה של חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 לפקודה, עבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק, ועבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א) בנסיבות סעיף 333 לחוק.

כתב האישום השני מיוחס למשיב 2. על פי עובדותיו בתחילת שנת 2012 רכש המשיב 2 אקדח מסוג "סטאר" (להלן: "האקדח") וכן שתי מחסניות כדורים וזאת תמורת 10,500 ₪. במספר מועדים שאינם ידועים במדויק למשיבה, יצא משיב 2 מביתו כשהוא נושא את האקדח עימו. כמו כן בחודש אפריל 2012, בחתונה של קרוב משפחתו שהתקיימה בשכונת עיסוויה, הביא הנאשם את האקדח עימו ירה שישה כדורים באקדח באוויר. בתאריך 2.5.12 הגיעו שוטרים לעצור את הנאשם, ומשהבחין בשוטרים, לקח את האקדח, עטף אותו בחולצה לבנה וזרק אותו מעבר לחלון השירותים שבביתו. כפי הנטען, במעשים אלו נשא המשיב 2 נשק ותחמושת בלא רשות על פי דין לנשיאתם או להובלתם וירה בנשק חם באזור מגורים ללא הסבר סביר. כמו כן עשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך. בגדרי אישום זה מיוחסות למשיב 2 מספר עבירות של נשיאת והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק, עבירה של יריות באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק, וכן עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

כתב האישום השלישי מיוחס למשיב 4. ממנו עולה כי בסביבות חודש ספטמבר 2011, רכש הנאשם רובה מסוג "קרלו" (להלן: "הרובה") וכן 45 כדורים לרובה וזאת תמורת 3,500 ₪. בסביבות חודש ינואר 2012, בחתונה של מכרו שהתקיימה בשכונת דאר, נשא עימו משיב 4 את הרובה וירה 45 כדורים באוויר. כחודש לאחר מכן, רכש הנאשם כדורים נוספים לרובה וזאת תמורת 350 ₪. כפי הנטען, במעשים אלו נשא המשיב 4 או הוביל נשק ותחמושת בלא רשות על פי דין לנשיאתם או להובלתם. בנוסף, ירה בנשק חם באזור מגורים ללא הסבר סביר. בגדרי אישום זה מייחסת עבירה של נשיאת והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק, עבירה של נשיאת והובלת תחמושת לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק; וכן עבירה של יריות באזור מגורים לפי סעיף 340א' לחוק.

במסגרת טיעוניה בכתב טענה המבקשת כי יש בידה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיבים וכן טענה כי סוג העבירות וחומרתן מצביע על כך שלא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור המשיבים בתנאים. עוד נטען כי קמה עילת מעצר נגד המשיבים לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), היות והעבירות המיוחסות למשיבים מקימות חשש סביר ששחרורם יסכן את ביטחונו של אדם ואת ביטחון הציבור. זאת ועוד טענה כי העבירות המיוחסות למשיבים הינן עבירות ביטחון המקימות חזקת מסוכנות כנגדם בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. כמו כן טענה כי קמה חזקת מסוכנות נוספת כנגד המשיבים בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, היות והעבירות המיוחסות להם נעשו תוך שימוש בנשק קר או חם. בנוסף נטען כי למשיב 3 עבר פלילי, הכולל הרשעה בעבירת סיכון אדם בנתיב תחבורה, ולמשיב 4 עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות של השתתפות בהתפרעות, הצתה ופרסום דברי תמיכה בארגון טרוריסטי, והוא אף ריצה עונשי מאסר בפועל במשך עשרה חודשים וחודשיים.

עיקר טענות הצדדים

בדיון שהתקיים ביום 05.06.12 בבקשת המעצר עד תום ההליכים, הודו באי כוח המשיבים בקיומן של ראיות לכאורה, וביקשו לשלוח את המשיבים לתסקיר לבחינת חלופת מעצר, מתוך כך שלשיטתם על בית המשפט לבחון בכל מקרה את היתכנותה של חלופת מעצר. המבקשת הביעה התנגדותה לכך וטענה כי לאחר שכתב האישום העיקרי מגולל מסכת אירועים הנוגעים לעבירות ביטחוניות, פעילות בארגון טרור, ושימוש בנשק קר וחם מתוך רקע בטחוני, כאשר כל אחד מהם לחוד מקים עילת מעצר, ומאחר שמדובר ברצף של אירועים פליליים חמורים, הרי גם אם יהיו התסקירים בעניינם של המשיבים חיוביים יש להניח כי לנוכח חומרת העבירות ומהותן, בית המשפט יורה על מעצרם, והדבר מייתר את הצורך בהזמנת תסקיר של שירות המבחן. כמו כן טענה המבקשת כי מדובר במשיבים בגירים ומשכך אין חובה לשלוח אותם לתסקיר מעצר.

דיון והכרעה

לאור הסכמת באי כוח המשיבים לגבי קיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומן של עילות מעצר סטטוטוריות במקרה הנדון, השאלה היחידה הנותרת להכרעה היא האם ראוי לבחון בנסיבות העניין חלופת מעצר והאם ראוי לשם כך להזמין תסקירי מעצר משירות המבחן, בעניינם של המשיבים.

כתב האישום העיקרי עליו נסמכת הבקשה שבענייננו, מגולל את פעילותם וחברותם של המשיבים בארגון אשר הוגדר כארגון טרוריסטי ואת גילויי הזדהותם ואהדתם לארגון זה, אשר באו לידי ביטוי בגיוס צעירים לארגון, בריסוס גרפיטי של דגלי הארגון ושל דגלי הרשות הפלסטינית, בהפגנות ובמחאות הזדהות, וביידוי אבנים במספר לא מבוטל של פעמים לעבר כוחות הביטחון. כמו כן כחלק מפעילות המשיבים בארגון, הם איימו והילכו אימים על שתי נשים משום שאורחותיהן לא תאמו את תפיסתם, וכן איימו וחבלו באמצעות גרזנים, אלות וצינורות באדם וגרמו לו לחבלות בגופו ואף חלקם ירו מכלי נשק חם במהלך תקיפתו.

נוכח אישומם של המשיבים בעבירה של חברות בארגון טרוריסטי לפי סעיף 3 לפקודה ופעילותם בארגון זה, ונוכח מטרת הארגון לפגוע בביטחון המדינה ובביטחון אזרחיה, קמה חזקה בדבר מסוכנותם, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים המפנה לסעיף 35(ב) לחוק זה. בבש"פ 8900/04 דאוד גול נ' מדינת ישראל (בית המשפט העליון, החלטה מיום 11.10.04) דובר באישומים הדומים לענייננו. באותה פרשה הואשם העורר בחברות בארגון טרור, בפעילות ובתמיכה בארגון שבאה לידי ביטוי בתהלוכות תמיכה, בהנפת דגלים, בכתיבת סיסמאות בשבח הארגון, בהצתת צמיגים ועגלות אשפה, בחסימת צירי תנועה, בידויי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר מטרות ישראליות, ובזריקת אבנים לעבר תחנת משטרה. בית המשפט העליון אימץ באותה החלטה את דברי בית המשפט קמא, אשר הורה על מעצרו של העורר שם, ואשר יפים לענייננו:

"חלופת מעצר ולו מעצר בית מלא, לא יהא בה כדי לפוגג ולמנוע את הסכנה מהמשיב ומפעילותו, זאת כאשר עניין לנו בפעילות שהיא, גם, על רקע אידיאולוגי, ופעילות החותרת תחת ביטחון המדינה ואזרחיה... לכך יש לצרף את העובדה שחלופת מעצר, מקום שנקבע שקיימת עילת מעצר, מבוססת על אמון. ביצוע פעילות ומעשים מסוג זה גורמים לכך שלא ניתן ליתן אמון במשיב, שכן טיב מעשיו משמיט את הבסיס האפשרי לאמון, ומכאן לחלופת מעצר".

בנוסף המשיבים בעניינו, ביצעו לכאורה גם עבירות אלימות ועבירות של סחיטה באיומים ובכוח תוך שימוש בנשק קר או חם, ומשכך קמה נגדם גם חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(ג)(4) לחוק המעצרים. בעניין זה קבעה הפסיקה לא אחת כי על אף שעל בית המשפט לבחון בכל מקרה ומקרה האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותו של הנאשם, הרי שעבירות של סחיטה באיומים מלמדות על מסוכנות הנאשם ואינן מתאימות בדרך כלל לחלופות מעצר (ראה: בש"פ 7283/98 גמלט נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 06.12.98; בש"פ 7683/99 חנניב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.11.99); בש"פ 5435/03 קייסי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.6.2003); בש"פ 4120/11 ‏דדוש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.6.2011), פסקה 14)). עוד נקבע בפסיקה כי בעבירות כגון דא ישנו חשש אינהרנטי לשיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא ופחד על המתלוננים ((ראה: בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך, פ"ד נז(6) 77, 81 (2003); בש"פ 1416/02 זינב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 26.02.02); בש"פ 7322/03 עמר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.8.2003)). עמד על כך כב' השופט י' דנציגר בבש"פ 931/12 מחמוד סלהב נ' מדינת ישראל (06.02.12):

"המעשים המיוחסים לעוררים הם חמורים וכוללים איום מפורש בשימוש באלימות, ואף שותפות באיומים באמצעות נשק חם וקר. בית משפט זה עמד כבר פעמים רבות על כך שבעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופייה מסוכנותו של הנאשם... כמו כן, עבירת הסחיטה באיומים, מעצם טיבה, מעלה את החשש מפני שיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא על קורבן העבירה ".

זאת ועוד, כתבי האישום השני והשלישי מייחסים למשיב 2 ולמשיב 4 בהתאמה, גם עבירה של נשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, אשר גם היא מקימה חזקת מסוכנות בהתאם לסעיפים 21(א)(ג)(2) ו-35(ב) לחוק המעצרים. בנוסף עולה חשש שנאשמים בעבירות נשק יסכנו את בטחונו של האדם, את ביטחון הציבור או את בטחון המדינה, לכן עבירה זו מקימה גם עילת מעצר של מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. מהפסיקה עולה כי צירופן של עילות אלה יחד הביא לקביעה, כי בעבירות נשק יש ככלל להורות על מעצר עד תום ההליכים, למעט מקרים חריגים (ראה: בש"פ 8027/09 תאמר מירם נ' מדינת ישראל (בית המשפט העליון, החלטה מיום 14.10.09); בש"פ 10028/03 אלקריף נ' מדינת ישראל פ"ד נח(2) 577; בש"פ 4920/02 פדרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.06.06)). סבורני כי המקרה שבענייננו אינו נכנס תחת החריג, היות והמשיבים 2 ו-4 נאשמים גם בכתב האישום הראשון המייחס להם עבירות ביטחוניות של חברות ופעילות בארגון טרור, וכן בעבירות חמורות של סחיטה באיומים. כתב אישום זה משמש גם כתמונת רקע לכתבי האישום השני והשלישי ומקרין עליהם. יצוין כי לא כל עבירות הנשק זהות בחומרתן ובמסוכנותן, ועבירה של נשיאה והובלת נשק לכשלעצמה הינה אומנם במדרג הנמוך יותר של עבירות הנשק. אולם, מכיוון שכתבי אישום אלו מהווים נדבך נוסף למיוחס למשיבים אלה בכתב האישום הראשון, הם מדגישים, ביתר שאת, את חומרת המעשה ואת מסוכנותם.