מדינת ישראל נ' מוסאיוף

החלטה

לפניי בקשת הנאשם לבטל את כתב האישום שהוגש כנגדו מחמת הגנה מן הצדק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של העסקת שלא כדין לפי סעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) תשנ"א-1991.

טענות הנאשם בתמצית

העבירה המיוחסת לו נעברה לכאורה ביום 9.9.2003 ואילו הוא נחקר אודותיה בשנת 2007. כתב האישום הוגש רק בשנת 2010. הגשת כתב האישום בשהוי רב כל כך ממועד ביצוע העבירה, פוגעת בזכותו של הנאשם למשפט הוגן.

השיהוי הרב גרם לכך שראיות הגנה לא נשמרו, זיכרון העדים התעמעם וחלק מהעדים עזבו את הארץ ולא העידו עדות מוקדמת.

המאשימה גבתה עדויות מעובדים המטילות את מלוא האשמה על העד מס' 7, אך בחרה להאשים את הנאשם, זאת על אף שאין לגביו כל ראיה מרשיעה. בעשותה כן נהגה המאשימה אכיפה בררנית, תוך עשיית עסקה עם עבריין והעמדה לדין של מזמין העבודה שאינו קשור למעשה הפלילי.

בחירת המאשימה להעמיד לדין את הנאשם ולא את העד מס' 7 הנה בבחינת הפליה פסולה במדיניות ההעמדה לדין ובתור שכזו מנוגדת לעקרון השוויון.

טענות המשיבה בתמצית

הפסיקה קבעה כי השימוש בהגנה מן הצדק מוצדק רק כאשר התנהלות הרשות היא מקוממת ובלתי נסבלת, ואלו אינן הנסיבות בענייננו.

כתב האישום הוגש בעקבות בקשתו של הנאשם להישפט, וזאת לאחר שהמאשימה נקטה בהליך מנהלי נגדו בטרם חלפה תקופת ההתיישנות.

המאשימה ציינה כי הנאשם זומן לחקירות אך לא התייצב, עד שהוטל עליו הקנס המנהלי.

מלבד הליכי החקירה השונים התקיימו בין הנאשם לבין המאשימה הליכים מוקדמים כגון בקשה לביטול הקנס והם שנותנים הסבר לחלוף הזמן. מלבד האמור לעיל, הזמן שחלף אינו התעמרות או אי צדק משווע.

הנאשם שגה בכך שטען כי חלוף הזמן גורם לנזק ראייתי, זאת משום שהנטל להוכיח שאין ספק סביר רובץ לפתחה של המאשימה ועליה להוכיח את טענותיה.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שאין מקום, בשלב מקדמי זה, להורות על ביטול כתב האישום וכי דין הטענות המקדמיות להידחות וזאת מהטעמים שלהלן:

הוראות סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 מעגנות את הטענות המקדמיות אותן רשאי נאשם לטעון ובין היתר –

"(10)הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

במסגרת סעיף זה נטענת טענת הגנה מן הצדק, שהוכרה בפסיקה והמאפשרת לבית הדין לבטל כתב אישום כאשר הגשתו או בירורו אינם עולים בקנה אחד עם קיומו של הליך פלילי ראוי והוגן.

אמת המידה לתחולת דוקטרינת הגנה מן הצדק הותוותה במסגרת ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ (31.03.2005),שם קבע בית המשפט העליון מבחן תלת שלבי-