מדינת ישראל נ' מואס(אסיר)

גזר דין

הנאשמת הורשעה לאחר הודאתה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש וזאת בגין ארוע בו השליכה לעבר אחיה מברשת שיער ומסרק ובקבוק בושם שפגע בראשו וגרם לחתך ופצע מדמם בקרקפת שלו.

במסגרת הטעונים לעונש מפנה התובע לעברה הפלילי של הנאשמת הכולל מאסר מותנה, לחבלות שנגרמו למתלונן כתוצאה מהתקיפה, ביקש ללמוד על אופיה האלים ולהטיל עליה מאסר תוך הפעלת המאסר המותנה במצטבר כשלצידם מאסר מותנה ופצוי למתלונן.

ב"כ הנאשמת הפנה לנסיבות הארוע, לעמדת המתלונן, לאמור בתסקיר שירות המבחן וטען כי בשל כל אלה הפעלת המאסר המותנה במקרה זה תהא ענישה לא מידתית.

הסנגור ניסה לפרש את כוונת בית המשפט שהטיל את התנאי כאילו לא חלה על המקרה שבפנינו וביקש שלא להפעיל אותו מאסר מותנה אלא להאריכו ולהסתפק בתקופת מעצרה של הנאשמת כתקופת מאסר ראויה בתיק זה.

הנאשמת טענה כי מדובר במקרה חד פעמי, כי היא אוהבת את אחיה, המתלונן, מבינה שהויכוח ביניהם לא היה אמור להסתיים כפי שהסתיים וציינה כי היא לוקחת אחריות על המעשה.

עברה הפלילי של הנאשמת, ילידת 1963 הינו מכביד למדי וכולל 11 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים.

בהרשעתה האחרונה נדונה הנאשמת בגין עבירת אלימות, הן למאסר בן 18 חודשים והן למאסר מותנה שארכו 15 חודשים ואשר הינו בר הפעלה בגין המקרה שבפני.

אז, בוצעה עבירת האלימות כלפי בן זוגה וגם אז פצעה אותו באמצעות שבר בקבוק.

עינינו הרואות אם כך, כי לא מדובר במעידה חד פעמית וכי הנאשמת בעת רוגזה, נוהגת לנקוט אלימות לא קלה כלפי העומד מולה מבלי לקחת בחשבון תוצאות מעשיה.

בעניינה של הנאשמת הוגש תסקיר אשר סוקר את תולדותיה, לפיו הנאשמת מכורה לסמים מזה שנים רבות. בעבר היתה בטפול שירות המבחן ואף עברה מספר נסיונות גמילה אשר לא נשאו פירות.

כיום נוטלת הנאשמת תחליף סם ומבדיקות שנערכו לה לאחרונה עולה כי היא לא עושה שמוש בסמי רחוב.

שירות המבחן היה נכון גם במקרה דנן להפנות את הנאשמת למסגרת מוסדית בה תוכל לקבל טיפול למשתמשים בתחליף סם והנאשמת אף ביטאה נכונות ורצון להשתלב בתהליך טיפולי כאמור.

אלא, שלאחר תקופה קצרה מאוד הודיעה שהיא מוותרת על ההפניה לאותה מסגרת מוסדית, הן מחמת הנטל הכלכלי אשר יפול על כתפיה והן כי היא עייפה וחסרת כוחות לעבור טפול כאמור.

עוד עולות מהתסקיר נסיבותיו הלא פשוטות של תיק זה וגם בפני העידו המתלונן ואמה של הנאשמת.

אלא, שבשל כל שפרטתי לעיל, איני יכולה להסתפק בעמדתו של המתלונן כנמוק מיוחד להארכת המאסר המותנה אשר תלוי ועומד כנגד הנאשמת.

בית המשפט שהטיל את התנאי קבע כי התנאי הוא שהנאשמת לא תעבור עבירה של אלימות כלפי גוף אדם שתוצאתה חבלה.

במקרה דנן הנאשמת עברה עבירת אלימות כלפי גוף אדם ותוצאתה חבלה הן על פי כתב האישום בו הודתה והן כעולה מהתמונות ת/3.

מסכימה אני עם הסנגור כי מדובר בתקופה ארוכה שאינה מידתית בנסיבות תיק זה, אלא שכדי להאריכה נדרשים נימוקים מיוחדים אותם לא מצאתי, לא בנסיבות ולא בתסקיר שירות המבחן.

לא בכדי קבע בית המשפט העליון כי בבואו של בית המשפט להטיל מאסר מותנה על נאשם פלוני, יחשוב וישקול היטב תקופת התנאי תוך התחשבות בבית המשפט אשר יצטרך ביום מן הימים להפעיל אותו תנאי.