מדינת ישראל נ' מדמוני(עציר)

החלטה

לפניי בקשת המאשימה לתיקון האישום השני בכתב-האישום שהוגש כנגד הנאשם. הבקשה הוגשה לאחר שהסנגורית טענה כי האישום השני, בנוסחו הנוכחי, אינו מגלה עבירה.

1.כנגד הנאשם הוגש כתב-אישום המחזיק שני אישומים: באישום הראשון מיוחסות לנאשם עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, איומים והיזק בזדון. האישום השני מייחס לנאשם עבירה של היזק בזדון.

2.בישיבה שהתקיימה לפניי ביום 19.6.2013, השיבה הסנגורית לכתב-האישום. בכל הנוגע לאישום השני, טענה הסנגורית כי עובדות האישום הנדון אינן מגלות עבירה. בהקשר זה, אישרה הסנגורית בתשובתה לאישום כי הנאשם היה תחת השפעת אלכוהול וכן השליך כלים בביתו וניפץ אותם, ובכך גרם נזק לרכוש. עם זאת, לטענתה, מדובר בכלים השייכים לנאשם בביתו-שלו ולפיכך העובדות אינן מגלות עבירה של היזק בזדון, כאמור בסעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי או החוק). בהתחשב בכך, עתרה הסנגורית לביטול האישום השני.

3.בא-כוח המאשימה לא חלק בטיעוניו כי האישום השני בנוסחו הנוכחי אינו מגלה עבירה. עם זאת, בתגובה לטענות הסנגורית, טען בא-כוח המאשימה כי אין להורות על ביטול האישום השני, כי אם על תיקונו על-ידי המאשימה. בהקשר זה, ביקש בא-כוח המאשימה לתקן את עובדות האישום השני באופן שייכתב כי המתלוננת שהתה בעת הרלוונטית בביתו של הנאשם, וכי במעשיו הנדונים איים הנאשם על המתלוננת. עוד ביקש בא-כוח המאשימה לתקן את הוראת-החיקוק, כך שבמסגרת האישום השני תימחק העבירה של היזק בזדון ותיוחס לנאשם עבירה של איומים. הסנגורית התנגדה נחרצות לבקשת התיקון ועתרה, כאמור, לביטול האישום השני.

4.המסגרת הנורמטיבית להכרעה במחלוקת שנפלה בין באי-כוח הצדדים, מצויה בסעיפים 150 ו- 92 לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף 150 לחוק קובע כי אם טענה מקדמית מתקבלת, "...רשאי בית-המשפט לתקן את כתב האישום או לבטל את האישום...". סעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי מוסיף וקובע כי לאחר תחילת המשפט, רשאי בית-המשפט להורות על תיקון כתב-האישום "ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן". הנטייה בפסיקה היא לבכר את תיקון כתב-האישום על-פני ביטולו, מקום בו אין חשש כי הגנת הנאשם תקופח אם כתב-האישום יתוקן. יש לזכור כי ההליך הפלילי נועד לגילוי האמת ולעשיית צדק. בהתחשב בכך, יש לאפשר את תיקון כתב-האישום לצורך בירור המחלוקת הרלוונטית, בנסיבות בהן אין בכך כדי לפגוע בזכותו של הנאשם להליך הוגן או ביכולתו להתגונן כדבעי מפני התיקון המבוקש (ראו והשוו: ע"פ (תל-אביב-יפו) 71212/03 משרד התחבורה נ' מוניות איילון רמלה בע"מ (1.6.2011); ת"פ (י-ם) 9264-08 ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה נ' מרזל (13.10.2010); עוד ראו: ע"פ 767/76 מדינת ישראל נ' ממן, פ"ד לא(2) 673, 677 (1977)).

5.אכן, בנסיבות המקרה דנן, הדינמיקה בה התפתחו הדברים בדיון לפניי מעוררת תחושה לא נוחה. בא-כוח המאשימה ראה לעתור לתיקון האישום השני בכתב-האישום, רק לאחר שנוכח לדעת כי הסנגורית מעלה טענה מקדמית לפיה עובדות האישום השני בנוסחן הנוכחי אינן מגלות עבירה. מן הראוי היה כי המאשימה היתה בוחנת את כתב-האישום ועותרת לתיקונו טרם מסירת תשובת הנאשם לאישומים ואף טרם תחילת המשפט, וזאת בשים לב לכך שאין עסקינן בתיקון טכני או זניח באופיו.

בכפוף לדברים אלה, ובלא להקל ראש בחובתה של המאשימה לבחון מיוזמתה את כתבי-האישום המוגשים על-ידה ולעתור לתיקונם בשלב מיקדמי ככל הניתן, לא אוכל לומר כי תיקון כתב-האישום בשלב זה ישלול מן הנאשם שלפניי "הזדמנות סבירה להתגונן" כאמור בסעיף 92 לחוק. המאשימה עתרה לתיקון כתב-האישום מיד לאחר מסירת תשובת הנאשם לאישומים, בטרם ניהול הוכחות בתיק. אין לומר כי תיקון כתב-האישום כעת, ישלול מהנאשם יכולת להתגונן כראוי במסגרת ההוכחות שצפויות להתנהל.

6.יחד עם זאת, אני רואה להעיר כי טרם תיקון כתב-האישום, טוב תעשה המאשימה אם תשוב ותבחן את חומר הראיות שבתיק, על-מנת לוודא האמנם ישנן ראיות המבססות לשיטת המאשימה עבירה של איומים כלפי המתלוננת במסגרת האישום השני.

7.סוף דבר; נוכח הנימוקים שפורטו, אני מתירה למאשימה לתקן את כתב-האישום, לאחר בחינת הראיות בתיק כאמור בפיסקה 6 לעיל. המאשימה תודיע עמדתה ותגיש כתב-אישום מתוקן לבית-המשפט ולסנגורית, וזאת עד יום 1.7.2013.

המזכירות תמציא החלטה זו לבאי-כוח הצדדים (עו"ד בינשטוק מיחידת תביעות ירושלים ועו"ד רייזמן) וכן תקבע תזכורת פנימית ליום 2.7.2013.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: