החלטה
1.במקרה שלפני הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום, אלא שכל טענתו התמקדה בכך שאין הצדקה להרשיעו לאור עניינים אחרים שפירט בפני, ולמעשה הוא העלה טענה של הגנה מן הצדק, או זוטי דברים, שלגביה אפשרתי לו לשטוח טענותיו גם בכתב, והמאשימה הגישה על כך את תגובתה ביום 12.5.2010.
2.עם זאת, לאחר שבחנתי ועברתי על כל הפרוטוקולים ועל תגובת הנאשם בכתב, עולה תמונה כי הנאשם פעם אחר פעם חוזר ואומר ומאשר כי ביצע את המעשים ואף יותר מכך , כפי שזכור לי ואף לא נרשם, הוא אף טען כי היה חוזר על כך:
א. בתחילת הפרוטוקול מיום 11.4.2010, לאחר שבית המשפט הקריא לו אתכתב האישום, הנאשם השיב: "הבנתי את תוכן כתב האישום, כל מה שכתוב נכון, זה אפילו רק חלקי כי קיללתי אותו יותר מכך. כתב האישום הוגש על פי בקשתי. אם זה לא היה מספקי הייתי פועל בצורה יותר אגרסיבית שכתב האישום יוגש והסיבה היא שמדובר באיש חמאס....". הנאשם שטח כאן גרסה, כי איש החמאס חטף אותו ביום 28.12.2000 והוא הוחזק על ידו לילה שלם במערה.
ב.בסיומה של אותה פסקה שוב חוזר הנאשם ואומר: "אני מודה בעובדות כתב האישום אך אני מבקש להימנע מהרשעתי ואסביר". הנאשם שטח באופן מפורט בפני בית המשפט במשך כחצי שעה השתלשלות מאורעות שונים ,ומאחר ובית המשפט התרשם כי מדובר בבירור שדורש זמן שיפוטי יקר, הוא אפשר לנאשם להגיש זאת בכתב.
ג.בטענותיו של הנאשם בכתב מיום 25.4.2010, שוב פירט הנאשם נסיבות שונות בהן כפעיל שלום מזה 10 שנים עסק בפעילות בשטחים בשמירה על זכויות אדם, הוא פירט בפירוט רב את הקשרים הדרושים עם החמאס ושוב פירט את אותו אירוע בו הותקף על ידי איש החמאס אלא שבסעיף 14 הוא חזר והודה במיוחס לו, כאשר בן השאר, תיאר את האירוע עצמו, תיאר כיצד ראה את איש החמאס עיסא עאמר מסית ומתסיס רוחות במקום, פנה אליו בשאלה, הסביר לציבור הפלשתיני את דמותו של איש החמאס, וכתב בתגובתו: "הטחתי בפרצופו גלידה שהיתה בידי תוך שאני מטיח בו קללות, יש לציין שכל האזרחים הפלשתינים שהיו במקום לא הגיבו כלל, עצם העובדה ששמעו על מעלליו שלא היו ידועים להם" .
ד.הנאשם הוסיף וציין בסעיף15 לתגובתו "יש לציין שלעיסא עאמר לא נגרם כל נזק גופני שהוא מהטחת הגלידה ".
3.בנסיבות אלה , כמל האמור לעיל ובמצטבר עולה, כי הנאשם הודה במספר פעמים שונות במיוחס לו בכתב האישום, הוא אף נתן הסבר לכך, וחזר ואישר את מעשיו פעם אחר פעם באופנים שונים. יתירה מכך, לא ניתן לטעון כי הנאשם היה בסערת רגשות ולו בשלב בו הגיש תגובתו בכתב, שם שטח בניחותא את טענותיו והיתה לו אפשרות לשקול כל מילה שכתב לבית המשפט, והנאשם בסעיף 14 ו- 15 חזר ואישר את הדברים בפירוט רב, תוךש הסביר את הנסיבות והמניעים לכך.
4.הסניגור הציג בפני פסיקה בה אפשר בית המשפט לנאשמים לחזור בהם מהודיתם, אך איני סבורה שהמקרים הללו דומים למקרה שלפני. ראשית, מדובר שם בעבירות חמורות יותר ומורכבות בעצם ביצוען, ובית המשפט ציין זאת בפסק דינו, בנוסף, במקרה שלפנינו, לאחר שנינתה לנאשם יותר מהזדמנות אחת להגיש תגובתו, הוא חזר וציין מיוזמתו כי ביצע את המעשה, ואף דאג לכך שיוגש נגדו כתב אישום, כך שהנאשם חוזר ומאשר את עצם ביצוע המעשים פעם אחר פעם, ואינני מתרשמת כי מדובר פה בחזרה כנה מהודייתו. אמנם לנאשם יש טענות שונות כגון זוטי דברים או הגנה מן הצדק, אך אין בטענות אלה כדי לסתור את עצם הודייתו במיוחס לו או למנוע את קיומם, שכן עצם ביצוע המעשה, הוא המבסס בעניינו את הטענה של הגנה מן הצדק, כפי שקורה לא פעם כאשר טענה זו עולה לאחר הכרעת הדין.
5.גם אני סבורה שהעובדה שלתיק הצטרף סנגור מכובד שמלמד סנגוריה על הנאשם, והוא גם בדק את חומר החקירה, מצדיקה את חזרת הנאשם מהודיתו לאחר שהנאשם חזר והודה במיוחס לו, אלא שאם בדעת ההגנה להעלות טענותיה השונות, היא רשאית לעשות כן, ועל בי המשפט לבחון אותם, אך אין בכך משום הצדקה בנסיבות המקרה שבפני להורות על חזרתך הנאשם מהודיתו. סעיף 153(א) לחסד"פ מחייב את בית המשפט להציג נימוקים מיוחדים כדי לאפשר חזרת הנאשם מהודיתו, וזאת לא לחינם, שכן, אין המטרה היא אם כל פעם שהנאשם יחפוץ לסטות מהודייתו, בית המשפט יאפשר זאת כלאחר יד. בתי המשפט חזרו ואמרו לא פעם כי הגישה של הקלת היד והרסן בחזרה מהודיה, עלולה לפתוח פתח לנאשמים להתחרט על הודאתם, ויש בה כדי לפגוע בניהולו התקין של הדיון ולשבש סדריו של בית המשפט.אמנם, חובה על בית המשפט לעשות מלאכת צדק, אך חובה עליו גם להתייחס ברצינות להליך של חזרה מהודיה בעובדות, כאשר כל מקרה נשקל לגופו.במקרה שלפנינו כפי שציינתי לעיל, הנאשם הודה במיוחס לו בהזדמנויות שונות, כך שלא מוצדק בנסיבות המקרה לאפשר לו לחזור מהודייתו.
6.אשר על כן אני דוחה את בקשת הנאשם לאפשר לו לחזור בו מהודייתו בעובדות כתב האישום.
7.באשר לטענת הנאשם כי בדעתו ליתן תשובתו לאחר סיום ההליך לפי סעיף 74 לחסד"פ, מקובלת עלי בקשתו זו, שכן סביר כי תשובתו תתגבש לאחר שיאפשר את מיצוי ההליך.
8.בנסיבות אלה אני גם אאפשר לו להעלות את טענותיו המקדמיות לאחר סיום אותו הליך .
9.אשר על כן אני דוחה את תשובת הנאשם לכתב האישום או הדיון בטענות המקדמיות ליום 21.12.2010 בשעה 08:30.
10.הנאשם מוזהר שעליו להתייצב לדיון.
ניתנה והודעה היום ד' כסלו תשע"א, 11/11/2010 במעמד הנוכחים.
אילתה זיסקינד , שופטת
הוקלד על ידי: ענת יניר