מדינת ישראל נ' מגאדלה(עציר) ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לפסיקת הוצאות על פי ס' 80 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

2.המבקשים הואשמו בכתב אישום המייחס להם עבירות של איומים בצוותא חדא לפי ס' 192+29 לחוק, יריות באזור מגורים בצוותא חדא לפי ס' 340א+29 לחוק, הדחה בחקירה לפי ס' 245(א) לחוק, ולמבקש 1 - גם עבירה של הכשלת שוטרים לפי ס' 275 לחוק, כמפורט בכתב האישום.

המבקשים זוכו מהאישומים המיוחסים להם בתאריך 16.6.2011, למעט הרשעתו של המבקש 1 בעבירות של הכשלת שוטר ונהיגה בזמן שכרות לפי ס' 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

3.בבקשתו, עתר ב"כ המבקשים לפסוק לטובת המבקשים את הסכום המקסימלי הקבוע בתקנות לעניין ס' 80 לחוק, נוכח זיכויים מכל ההאשמות שיוחסו להם, שבעטיין שהו במעצר.

המבקש 1 היה עצור בין התאריכים 17.09.10-16.6.11, והמבקש 2 היה עצור בין התאריכים 19.9.10-16.6.11.

על פי הנטען – מתקיימת העילה השניה בס' 80(א) לחוק כי "...נסיבות אחרות המצדיקות זאת" – ואין מחלוקת שהעילה הראשונה כי "לא היה יסוד לאשמה" אינה רלוונטית.

כלל הטיעונים שהביאו לזיכוי המבקשים בהכרעת הדין היו ידועים למשיבה טרם הגשת כתב האישום, ויש להוסיף לכך את האופן בו בחרה לנהוג ולהמשיך בניהול התיק שעה שהמבקשים עצורים, על אף שהוכחו עובדות שכבר היו ידועות לה.

המבקשים שהו 9 חודשים במעצר, וחייהם, כמו גם חיי משפחתם - נעצרו.

בנסיבות תיק זה יש חשיבות לבקשה במתן תקווה לכך שבעתיד, ובמקרים דומים, לא תנהג המשיבה באופן בו בחרה לנהוג בתיק זה.

כן הוסיף כי אין בהרשעת המבקש 1 בעבירות בהן הורשע בכדי להעלות או להוריד בטיפול בבקשה, והוא זוכה מכל העבירות בגינן שהה במעצר.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הבקשה.

באשר לטענה כי נימוקי הזיכוי היו צריכים להוביל את התביעה שלא להגיש את כתב האישום – מדובר בטענה של חוכמה בדיעבד, כיוון ששתי ערכאות דנו בראיות לכאורה בתיק, וקבעו כי די בהן להוביל להרשעת המבקשים, לא מצאו בראיות הלכאוריות חולשה כלשהי, ועצרו את המבקשים עד תום ההליכים אף ללא תסקיר שירות המבחן.

בית משפט זה דחה את בקשת ב"כ המבקשים לעיון חוזר בשל היעדר אישור שפיטה ממח"ש, ובשל טענה על מחטף של התביעה בבקשה למתן ארכה להוצאת תעודת חסיון, וקבע כי מעצר המבקשים אינו בלתי חוקי.

כמו כן, דחה בית המשפט בקשות נוספות לשחרור ממעצר במהלך שמיעת הראיות בתיק.

בנוסף, ציין ב"כ המאשימה כי המבקשים זוכו מחמת הספק, כמלמד על התלבטות שעמדה בפני בית המשפט.

לעניין היעדר בקשה לעיכוב ביצוע, הכרעת הדין מבוססת על ממצאי מהימנות ולא על ראיות נסיבתיות, וערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי מהימנות אלא במקרים חריגים ביותר. משכך לא מצאה התביעה לערער על הכרעת הדין.

לבסוף, ציין את נסיונות ב"כ המבקשים להידברות עם התביעה במטרה להגיע להסדר עונשי.

4.בדיון מיום 2.11.11 חזר ב"כ המבקשים על הבקשה, ובנוסף ביקש לחייב את המאשימה בהוצאות לדוגמא בסכום שמעבר לתקנות.

הפנה לס' 16 לתגובת המאשימה, אודות נסיונות ההידברות עם התביעה, וטען כי בכך יש הפרה של חובת תום הלב המוטלת על כל צד בהליך משפטי, באשר חל איסור מוחלט לחשוף את בית המשפט למשא ומתן המתנהל בין הצדדים, והדבר עלול לסכל מו"מ נוספים בעתיד.