מדינת ישראל נ' מאמו(עציר)

החלטה

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

דיון לראיות ולמעצר.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק"), עבירות בנשק (נשיאה), עבירה לפי סעיף, 144(ב) לחוק ועבירה של תקיפה, עבירה לפי סעיף 379 + 378 לחוק.

על פי כתב האישום, ביום 02.10.13 בשעה 19:20 לערך, ברחובה של עיר, התפתח ויכוח קולני בין המשיב לבין המתלונן, נוכח חשדו של הראשון במתלונן על מעורבותו בפריצה לדירת מגורים. במהלך חילופי הדברים, תקף המשיב את המתלונן, סטר לו ובעט בו. בהמשך, נכנס המשיב לבניין סמוך, וכשחזר כעבור כשתי דקות, אחז בידו אקדח בקוטר 9 מ"מ, טעון ודרוך, התקדם במהירות לעברו של המתלונן, תוך שהודף אחרים שנכחו במקום. כשהיה מספר צעדים מן המתלונן, סחט את ההדק וירה ירייה אחת מתוך כוונה לגרום לו למום או לחבלה חמורה.

בשל התערבות אחרים, אשר היטו את ידו, לא פגע הקליע במתלונן. לאחר האירוע, ברח המשיב מהמקום ורק ביום 27.10.13 הסגיר עצמו למשטרה.

דיון:

המחלוקת לראיות הינה בשאלת זיהוי היורה.

בטרם דיון לראיות יש להדגיש כי בחומר הראיות מוזכר ארגון מסוים ורב העומד בראשו. למשיב קרבת משפחה לרב. לפי שאין כל זיקה בין הארגון והרב, לנטען בכתב האישום ,אלה לא יוזכרו בשמם.

לכאורה וכבר בשלב זה ניתן להכריע בשאלת הזיהוי נוכח הודעת פנחס פרויליך המציין כי הבחין במשיב הולך אחרי בחור, מכה אותו ולאחר שזה נפל, הגיעו שלושה אנשים שחצצו בין המשיב לבין המוכה. לאחר מכן, המשיב נעלם מעיניו. לאחר דקות ספורות הבחין לפתע במשיב מגיע בריצה עם "תנוחה של אחד שמחזיק באקדח". אנשים ניסו לעצור בעדו אך הוא התחמק ואז משעה שהגיע "שבע פסיעות" לפני המוכה, שמע פרויליך פיצוץ לא גדול. השלושה, שחצצו קודם לכן בין המשיב לבין המוכה, עזבו את המקום במהירות. כך גם המשיב עצמו. הזיהוי של המשיב וודאי הגם שהעד אומר שאינו בטוח שהמשיב החזיק אקדח.

ניכר מהודעת העד כי הוא מצמצם ככל האפשר ואינו שוחר רעתו של המשיב שהרי הקפיד לציין כי אינו יודע אם המשיב אחז באקדח.

ב"כ המשיב מצא פגם בעד על רקע מעצרו בשל עבירה מסוימת ובקשתו לקבל טובת הנאה בשל ההודעה. אני סבור כי מקומה של הטענה להליך העיקרי, אולם, פטור בלא כלום אי אפשר ועיון ביתר הראיות מבסס את הודעת העד.

המתלונן נחשד בהתפרצות לשתי דירות שהשנייה שבהן, ההתפרצות לדירת נתנאל לוי, היא הרלוונטית.

מהודעת יוסף גרוס, מיום 29.10.13, עולה כי הוא מתנדב בארגון השומר בבני ברק. הוא מספר על ההתפרצות לדירת נתנאל לוי. לדבריו קיבל מידע כי המתלונן הוא הפורץ. המידע הועבר לנתנאל לוי. זה, יזם פגישה ברמת-גן בה נכחו העד, נתנאל לוי והמשיב, אותו פגש לראשונה. במעמד זה מסר העד למשיב כי על פי המידע המתלונן הוא הפורץ.

המתלונן הובא לבדיקת פוליגרף על ידי המשיב ונמצא דובר שקר. ממצאי הבדיקה הועברו למזמין הבדיקה, הלא הוא המשיב. ראה לעניין זה הודעת הבודק בנימין עוזרי מיום 29.10.13.

העדה מירב דחבש מספרת בהודעתה מיום 02.10.13 כי שמעה קול נפץ. היא ניגשה לחלון וראתה שלושה בחורים עומדים בחצי גורן מסביב לאדם אחד. לאחר מכן, הבחינה באדם שהיא מכירה אותו מהארגון. אותו אדם הינו חתנו של הרב והוא מכונה "מאמו". הוא עזב את המקום. לאחר מכן גם שלושת הבחורים עזבו ו"המאוים" נכנס לתוך רכב ועזב אף הוא את המקום.

אנו למדים מהודעה זו כי המשיב עמד בסמוך למתלונן בשעת הירי. כן אנו למדים כי היו במקום שלושה בחורים נוספים. התיאור הולם במדויק לתיאור שמסר פרויליך.

העדה אסתר הכט מוסרת בהודעתה מיום 04.09.13 כי שמעה צעקות. בשלב מסוים יצאו שלושה ממשרדי הארגון, "בריצה", ואז "אחד מהשלושה נעמד מולו עם אקדח, שחור לדעתי, וירה ירי אחד, ירה לעברו אבל למטה. הבן אדם שירה אני רואה אותו הרבה. הוא קשור ל..." (לארגון- צ.ק.). (ש' 12-16).

למדנו לדעת אפוא כי אין תימוכין לטענת הסנגור שגורם אחר ירה לכיוון המתלונן.

המתלונן עצמו אינו חפץ לשתף פעולה עם המשטרה בקשר לתקרית. עם זאת הוא אומר לחוקר כי הוכה באותו אירוע והמכה הוא שירה לכיוונו. כך אמר גם למדובב. ראה לעניין זה עמ' 38, שורות 20-27 למט 435889/13-3.