מדינת ישראל נ' מאיזליק

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מעבירת שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית.

האישום

על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.12.11 בשעה 17:00 קיבל הנאשם דו"ח ברירת משפט (1,000 ₪) בגין שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בעת שהרכב בו נהג מצוי בתנועה והכל בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961

התשובה לאישום

הנאשם ביקש להישפט ובמועד ההקראה כפר במיוחס לו. לדבריו היה עם חבר בדרך לעופרה כאשר פנו בטעות לכיוון רמאללה, דבר אשר גרם להם בהלה רבה, הם פנו לכיוון תחנת הדלק, עצרו את הרכב ליד שוטר שהיה במקום על מנת לקבל את עזרתו וקיבלו בתמורה דו"ח.

דיון בראיות והכרעה

מטעם המאשימה העיד השוטר רס"מ אלי רוחמין ומטעם ההגנה – הנאשם וחברו עמית בן ארויה שנסע עמו. השוטר העיד כי ראה את הנאשם נוסע בנסיעה איטית כאשר הוא אוחז בידו טלפון בצבע שחור ועל כן כרז לו לעצור. הנאשם הודה ורשם בכתב ידו על גבי הדוח במקום המיועד ל"דברי הנהג"": "היות והייתי במצוקה ופחד כי לא הכרתי את הדרך בשטחים וחיפשתי תחנת דלק אז התקשרתי לאדם שהייתי צריך לפגוש ושהוא חזר אלי השבתי לו מתוך לחץ".

כאשר העיד הנאשם בפני, הוא הודה שאכן אמר את הדברים אשר נרשמו בדו"ח, אולם שיחת הטלפון בוצעה בעת שעצר בצד הדרך. באותה עת לא אמר זאת לשוטר, משום שחשב כי ביצע עבירה בעת שעצר רכבו ואחז הטלפון שחברו העביר לו . הוא לא ידע כי מותר לשוחח בעת שהרכב בעצירה, אלא לאחר שהגיע למועד ההקראה ובית המשפט הסביר זאת, או אז ביקש למצות ההליכים. הסיבה שביקש להישפט מלכתחילה, על אף שסבר בטעות כי אכן עבר עבירה, הייתה משום שרצה להביע מורת רוחו על התנהגותו של השוטר שלא סייע להם בעת שנזקקו לו.

השוטר לא זכר את האירוע ולכן נסמך על הכתוב. על פי הדו"ח העבירה בוצעה בסמוך לתחנת הדלק, הוא נסע אחרי הנאשם ועצר אותו על כביש 60 (ראה שרטוט) ואילו הנאשם וחברו מעידים באופן חד משמעי וברור כי הם פנו מכביש 60 שמאלה לעבר תחנת הדלק וכי נקודת המגע עם השוטר הייתה כשהוא חולף על פניהם בנתיב הנגדי בטרם הגיעו לתחנת הדלק ולכיכר. רישום הדו"ח בוצע ליד תחנת הדלק לאחר שעוכבו דקות ארוכות.

השוטר ציין כי כרז לרכב לעצור ואילו הנאשם וחברו העידו כי לא הופעלה כלל כריזה, השוטר עצר לידם, המשיך מספר מטרים לאחר ששאלו אותו כיצד להגיע ולאחר מכן חזר לאחור. היות שהשוטר לא זכר האירוע ואך טבעי הדבר, לא יכול היה לסתור את עדותם של הנאשם וחברו ולא שלל את האפשרות שנעצרו לידו ושאלו אותו כיצד לנסוע לעופרה. (ראה פרוטוקול עמ' 3 ש' 3-4).

הנה כי כן, עומדים לפני, מצד אחד שוטר שאינו זוכר ונסמך על כן על הכתוב, ומצד שני נאשם וחברו שעשו עלי רושם מהימן והאמנתי לדבריהם. אם היה שוני בעדויות השניים, שוני זה נגע לפרטים לא מהותיים ולא היה בו כדי לפגום במהימנותם. (כמו למשל האם העד נסע עם הנאשם כחבר או כמי שיש לו הבנה ברכבים כדי שיוכל לסייע לנאשם בבדיקת הרכב אותו עמד לקנות מתושב עופרה, או לגבי השאלה כמה זמן עוכבו על ידי השוטר בעת שרשם הדו"ח).

אין לי ספק כי השניים אכן טעו בדרך כעדותם ונבהלו כשהבחינו בתושבים מקומיים מסמנים להם להתרחק מהמקום. מראות "הלינץ'" שנערך בעבר בנהגים שהתבלבלו בדרך ונכנסו לאזור פלשתיני עוין חרוטים בזיכרוננו, ואף אם באותו המקרה הבהלה הייתה מוגזמת ולא נשקפה כל סכנה לחיי הנאשם וחברו, תחושתם וסערת רוחם בהחלט מובנת לכל בר דעת והיתה אמורה להיות מובנת גם לשוטר רוחמין, ואף על פי כן בחר שלא להאמין לדבריהם ורשם דו"ח ברירת משפט.

רישום דו"ח בנסיבות הללו, באזור כה שומם, בכביש צדדי, בשטחי יהודה ושומרון ובשעת חשיכה, מלמד על קהות חושים מסוימת. יתכן שבדיקת עברו התעבורתי של הנאשם (העובדה שלא זכאי לאזהרה – כך נרשם בדו"ח) הקשיחה ליבו של השוטר. מכל מקום, משלא שוכנעתי מעל לספק סביר, כי בוצעה עבירה כמתואר על ידי השוטר בדו"ח שרשם ובהיותו עד יחידי אל מול הנאשם וחברו, הגעתי למסקנה כי קיים ספק סביר, ויתכן שאחיזת הטלפון נעשתה בעת שהרכב היה בעצירה ולא בתנועה ועל כן אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, י' ניסן , 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: