מדינת ישראל נ' מאיה

החלטה

מונחת לפני בקשת הנאשמת לבטל פסק דין שניתן נגדה, בהיעדרה.

כ ל ל י

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום בעבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת, עבירה לפי סעיפים 2, 4, ו- 13(ב)(1) לחוק לשמירת הניקיון, התשמ"ד-1982, והכל לאחר שהשליכה, ביום 19.3.12, בדל סיגריה ממכוניתה.

הנאשמת לא שילמה את הדו"ח וביקשה לממש זכותה להישפט על העבירה האמורה מכוח סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1982.

בהזמנה למשפט ובכתב האישום, ציינה המאשימה בסעיף ד(1) כי מועד המשפט ייקבע על ידי בית המשפט וההזמנה תשלח לביתה.

עוד צוין, בסעיף ד(2) לכתב האישום, כי אם הנאשמת לא תתייצב למשפט ולא יופיע סנגור מטעמה, יראו בה כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום וכי בית המשפט יהא רשאי לדון אותה שלא בפניה (כמקובל בכתבי אישום מסוג זה - ש.ב.).

לישיבת יום 24.1.13 לא התייצבה הנאשמת; התובעת הצהירה לפרוטוקול, כי "שוחחתי עם ב"כ הנאשמת, אביה, והיא יודעת על הדיון. אין התייצבות מטעמה. השעה כעת 12:30, הדין נקבע לשעה 10:30. הודענו לב"כ הנאשמת על דחיית הדיון אין התייצבות אבקש כפל קנס" (שם, עמ' 1 שו' 6-8).

בית המשפט קיבל את עתירת המדינה, הרשיע את הנאשמת, והשית עליה, בגזר דינו, סך של 500 ₪ אשר ישולמו לקרן לשמירה על הנקיון (כפל קנס).

כאמור, הנאשמת מבקשת לבטל את רוע הגזירה, ובמסגרת ה"בקשה לביטול שניתנה במעמד צד אחד" אשר הגישה, היא טוענת כי מעולם לא הומצאה לה הזמנה כדין לדיון הנ"ל.

עוד טוענת הנאשמת, כי עו"ד גילת (אביה של הנאשמת), כלל אינו בא כוחה, מעולם לא היה בא כוחה בתיק זה, וכל אמירה אחרת הינה טעות וניסיון להטעות את בית המשפט (כך במקור - ש.ב.).

הנאשמת מבקשת, איפוא, לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין ולאפשר לה לקבל יומה בפני בית המשפט.

ד י ו ן

על פי רישומי בית המשפט, נשלח אל הנאשמת ביום 26.12.12 זימון לדיון, מטעם בית המשפט, לכתובת: "רחוב רומנו 16 א' תל-אביב".

הזימון הוחזר לבית המשפט ועליו נרשם "לא נדרש".

לציין, כי אין חולק כי הכתובת הנ"ל היא כתובתה של הנאשמת (ראו הבקשה עצמה, ותשובת הנאשמת לתגובת המאשימה).

על פי סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי ותקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, חלה גם חלה בעניינה של הנאשמת "חזקת מסירה", שזו לשונה:

"בעבירות תעבורה שעליהם חל סעיף 239 א' לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן".

אמור מעתה: הזמנה למשפט תיחשב כמסירה כדין גם ללא חתימה של אישור מסירה, בתנאי שחלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, בדיוק כפי המקרה דכאן.

יוצא מן הכלל הוא, מקום בו הוכיח נאשם שלא קיבל את ההזמנה, מטעמים שאינם תלויים בו.