מדינת ישראל נ' למטור

החלטה

השאלה שלפנינו

האם ניתן להטיל עיקול על כספי עירבון המופקדים במזכירות בית המשפט על אף שהמטרה לשמה הופקדו תמה ונשלמה?

מבוא

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות תעבורה ביניהן גם עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים. בית משפט לתעבורה הורה בהחלטתו מיום 12.02.13 על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים . נקבע בהחלטה כי הנאשם ייעצר אלא אם כן ימציא ערבויות וביניהן הפקדה כספית בקופת בית המשפט. הנאשם הפקיד את הערובה הכספית הנדרשת בסך כולל של 7,000 ₪.

ביום 11.03.13, נגזר דינו של הנאשם ומשכך, מאחר וההליך נגדו הסתיים, הוריתי לבקשת הנאשם על החזרת כספי הערבון, אשר הופקדו בתיק המעצר, לידי בא כוחו, עורך הדין ויסאם לידאוי.

כשפנה בא כוח הנאשם למזכירות בית המשפט לביצוע החלטתי מיום 11.03.13, נמסר לו כי אין אפשרות לשחרר את הכספים שעה שהוטל עיקול על ידי רשות ההוצאה לפועל.

עתה, מונחת בפניי בקשה להורות למזכירות בית המשפט לשחרר כספי הערבון לידי בא כוח הנאשם על אף העיקול שהוטל. לטענת ב"כ הנאשם, הוא בעל הזכות בכספים אלה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 11.03.13 בה הורתי למזכירות בית המשפט להחזיר סכום הערבון לידיו. עוד מוסיף ב"כ הנאשם, כי הנאשם המחה לו את הזכות בכספים אלה ועל כן היות והעיקול אינו מתייחס אליו, יש לשחרר את הכספים לידיו לאלתר.

דיון והכרעה

מטרת הפקדת הערובה

ערובה הוגדרה על ידי המחוקק בסעיף 41 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו –1996 (להלן: "חוק המעצרים"), כדלקמן:

"ערבון כספי או ערבות עצמית של חשוד או של נאשם, בין לבדם ובין בצרוף ערבות מכל סוג שהוא, ערבות או ערבון כספי של ערבים, הכל כפי שיורה בית המשפט או הקצין הממונה, לפי הענין".

בית המשפט העליון בבש"פ 1760/01 פלוני נ' מ"י, פד"י נה(5) 1, דן במטרת הערובה שתפקידה לשמש אמצעי חלופי למעצרו של אדם, המאפשרת פגיעה פחותה בחירותו האישית של האדם תוך השגת מטרת המעצר.

ערבון כספי שהופקד על ידי הנאשם לצורך שחרורו ממעצר מופקד לצורך מטרה ספציפית. הערובה נועדה על פי תנאיה להבטיח את תנאי השחרור של הנאשם ובין היתר את התייצבותו למשפט עד לגמר ההליכים הפליליים ולהבטיח את שאר התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט.

בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים פוקע צו מעצר עד תום ההליכים, עם מתן פסק-הדין במשפטו של העצור. משכך, כאשר נגזר דינו של הנאשם, מטרת הערובה התפוגגה והנאשם זכאי לכאורה להחזר הכספים שהפקיד.

היכולת להטיל עיקול על כספים המופקדים בקופת בית המשפט

רשם ההוצאה לפועל רשאי להטיל אצל צד שלישי עיקול על כספי החייב מכח סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל , התשכ"ז – 1967 הקובע, כי "רשם ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסוים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי".

מדובר בעיקול ברישום אשר נרשם אצל הצד השלישי, וחל על נכסי החייב המצויים בידי הצד השלישי ואשר יגיעו לידיו תוך שלושה חודשים מיום המצאת הצו.

עולה השאלה מה דינם של הכספים שהופקדו על ידי הנאשם במזכירות בית המשפט בהתאם להחלטת בית המשפט במסגרת בקשת מעצרו עד תום ההליכים נגדו. האם ניתן להטיל עיקול גם על כספים אלה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגד הנאשם. או שמא משהסתיים ההליך ופקעה התכלית לשמה הופקדו, על בית המשפט במקרה זה להשיבם למפקיד ללא כל סייג ?