מדינת ישראל נ' ליסטר

החלטה

כללי:

ביום 20/3/08 הוגש כתב אישום נגד הנאשם כתב אישום המכיל שלושה אישומים בבית משפט השלום בירושלים.

בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט חיים לי-רן) קיבל את הטענה של חוסר סמכות מקומית והורה להעביר את הדיון לבית משפט השלום בת"א.

ביום 3/2/10 הגיש ב"כ הנאשם התייחסות כתובה לעובדות כתב האישום וכפר בשם מרשו בעבירות המיוחסות לו.

הסנגור טען בפניי שלוש טענות מכוחן ביקש לבטל את כתב האישום בתיק זה.

טענתו הראשונה של הסנגור, הינה טענת התיישנות. הסנגור טוען כי התביעה ייחסה לנאשם עבירות פשע, דהיינו קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות על מנת להפוך עבירת עוון באופן מלאכותי לעבירת פשע.

הסנגור מציין כי לפי העובדות הנטענות בכתב האישום, המעשים הם בגדר קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא ועל כן יש לראות בהם עבירות מסוג עוון.

הסנגור סבור כי העבירות התיישנו ולכן אין מקום לדון בתיק.

לחילופין טוען הסנגור שגם אם אקבע כי העבירות לא התיישנו מדובר בשיהוי ארוך ומשמעותי בהגשת כתב אישום, שיהוי שיש בו כדי לפגום בהגינות ההליך הפלילי ועל כן יש הצדקה לביטולו של כתב האישום מטעמי צדק.

טענתו השלישית של הסנגור, הינה כי הנאשם כלל לא נחקר בגין המעשים המיוחסים לו באישום השני והשלישי ומן הטעם הזה ראוי לבטל את האישומים אשר מתייחסים למעשים משנת 1999 ו- 2001.

הסנגור סבור כי כל אחד מהנימוקים הנ"ל מצדיק את ביטולו של כתב האישום ובוודאי שהצטברות הנימוקים יש בה כדי להצדיק את קבלת טענתו לעניין הגנה מן הצדק.

התובע מבקש לדחות את טענת ההתיישנות. התובע מציין כי חלפו פחות מ- 10 שנים בין מעשיו של הנאשם לבין מועד הגשת כתב האישום בירושלים ולדעתו די בכך כדי לדחות את טענת ההתיישנות כיוון שלפחות עבירה אחת בכל אישום היא עבירה מסוג פשע.

התובע טוען כי נוכח הוראות סעיף 9 לחסד"פ ביצוע חקירה מפסיקה את מירוץ ההתיישנות ולאור זאת גם עבירות העוון לא התיישנו, כיוון שלטענתו כתב האישום הוגש תוך 5 שנים מחידוש מרוץ ההתיישנות.

התובע מסכים כי היה שיהוי בהגשת כתב האישום נגד הנאשם, אולם הוא טוען כי אין די בשיהוי כדי להצדיק את ביטולו של כתב האישום מטעמי צדק.

באשר לאי חקירתו של הנאשם באישומים 2 ו- 3 מסכים התובע כי מדובר בפגם, אולם לטענתו אין בכך כדי להצדיק ביטולו של כתב האישום.

התובע הסביר כי אי חקירתו של הנאשם בשלב החקירה אף מעניק לו יתרון כיוון שיוכל להעלות את גרסתו היום מבלי שניתן יהיה לומר כי מדובר בגרסה כבושה.

ההיבט המשפטי:

לא ניתן לקבל את טענת ההתיישנות מבלי לברר עובדתית אם אכן העבירות כולן או חלקן התיישנו.

הבירור העובדתי מחייב בחינת פעולות החקירה ומועד ביצוען.